בש"פ 3480-15 פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפניי עתירה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: הפקודה) לגילוי ראיות החוסות תחת תעודת חיסיון שנחתמה על ידי שר הביטחון ביום 17.6.2014 במסגרת ת"פ 11125-05-14 בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. במסגרת העתירה נתבקש להורות על פירוט החומר החוסה תחת תעודת החיסיון ועל הסרת החיסיון מראיות חסויות שנטען כי הן חיוניות להגנת העותר. כן נתבקש להורות על מסירת פרפראזות מהחומר החסוי.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2. ביום8.5.2014 הוגש נגד העותר כתב אישום המייחס לו עבירות של פגיעה בכבוד דגל המדינה או סמלה בצוותא לפי סעיף 5 לחוק הדגל והסמל, התשט"ז-1956 בשילוב עם סעיף 29א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); כתיבה והשחתת פני מקרקעין בצוותא לפי סעיף 196 לחוק העונשין בשילוב עם סעיף 29(א) לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], התשכ"ט-1969; קשירת קשר לעשות עוון בצוותא לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין בשילוב עם סעיף 29(א) לחוק.

           על פי המפורט בכתב האישום, עובר לתאריך 3.5.2014 הסמוך לערב יום הזיכרון וליום העצמאות, קשרו העותר וענבל סיני (להלן: סיני) קשר לביצוע עבירת עוון של פגיעה בדגלי מדינת ישראל על ידי ריסוס הדגלים בצבע אדום. נאמר כי ביום 3.5.2014 העותר וסיני פגעו בצוותא חדא בכבוד דגל המדינה בכך שריססו, באמצעות מיכל עם צינור שהכיל צבע אדום, שני דגלי מדינת ישראל ושני דגלי עיריית תל אביב-יפו שהתנוססו על עמוד ברחוב עולי ציון ביפו. בנסיבות אלה נטען כי העותר וסיני השחיתו פני מקרקעין בכך שטפטפו מן המיכל את הצבע האדום על מדרכות הרחוב. לאחר מכן, העותר פעל בכוונה להפריע לשוטרים בכך שהוא פתח בריצה מהירה מן המקום באופן שחייב את השוטרים לנהל מרדף אחריו, עד למעצרו על ידם. העותר התנגד בהמשך למעצרו בכך שניסה לקום ולהתחמק מהשוטרים, אך השוטרים אזקו אותו עד שהוכנס לבסוף לניידת המשטרה.

3. יוער כי בכתב האישום שהוגש לא צוין כי קיימת תעודת חיסיון בתיק. מחומר החקירה שהועבר לעותר עולה כי עובר למעצרו, ביצעה המשטרה פעילות בילוש שכללה מעקב. המידע האמור בנוגע לבילוש והמעקב לא הועמד לעיון ההגנה ולא נמסר חומר כלשהו בעניין זה. משכך, ההגנה פנתה לתביעה בבקשה לקבלת החומר האמור. ביום 28.1.2015 הפנתה התביעה את ההגנה בעניין החומר הקשור לפעילות הבילוש והמעקב, לחומר החקירה הגלוי שנמסר; וגם במועד זה לא הודע להגנה כי הוצאה תעודת חיסיון בתיק. משכך, העותר פנה לבית המשפט הדן בעניינו, וביקש למסור לו את כלל חומר החקירה שטרם הועבר אליו, לרבות החומר שביסוד פתיחת החקירה שהובילה למעקב המשטרתי.

           בדיון מיום 5.5.2015 בבקשת העותר למסירת חומר חקירה נמסרה להגנה תעודת החיסיון, ואז התברר כי התעודה הוצאה על ידי שר הביטחון עוד ביום 17.6.2014, קרוב לשנה קודם לכן. על פי התעודה, החיסיון חל על ראיות ופרטי מידע שיש בהם כדי לפגוע בביטחון המדינה כמפורט להלן: מקורות מידע של שירות הביטחון הכללי (להלן: השב"כ); שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נוהלי עבודה ודרכי השגת מידע של השב"כ; אמצעים טכניים של השב"כ להשגת חומר מודיעיני, לרבות החומר שנאסף באמצעים אלה; תפקידים, שמות ומשימות של עובדי השב"כ או כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף את זהותם; רשימת החומר והמידע החוסים תחת תעודה זו, לרבות כל פרט מזהה לגביהם או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי.

           מכאן העתירה לבית משפט זה, המופנית נגד חסיונם של חומרים החוסים תחת התעודה, ובפרט החומר שביסוד פעילות הבילוש והמעקב שבוצעו בתיק.

טענות הצדדים

4. לטענת העותר, החומרים החסויים קשורים לליבת האישומים נגדו, ומניעת חשיפתם תפגע בהגנתו ובזכותו להליך הוגן. העותר טוען כי בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר קיימות ראיות החיוניות להגנתו של הנאשם שחשיפתן עלולה לפגוע בביטחון המדינה, על המדינה לחזור בה מכתב האישום ככל שהיא סבורה שאין להעמיד ראיות אלו לעיון הנאשם. עוד נטען בעתירה כי אין צורך שהראיה עצמה תהיה כזו שבהכרח תביא לזיכוי, אלא די בכך שסניגור מוכשר היה יכול לעשות בה שימוש ראוי להגנתו של העותר. עוד טוען העותר כי על המדינה היה לכל הפחות למסור לו פירוט של החומר החוסה תחת תעודת החיסיון או לגלות לו בקווים כלליים כנגד מה עליו לכוון את טענותיו על ידי מתן פרפראזות על החומר החסוי. במהלך הדיון לפניי טען בא-כוח העותר כי ניתן לבודד מהחומר החסוי את אותו חומר שיש בו כדי להצביע על חלקו של העותר בתכנון המקדים של המעשים שיוחסו לו בכתב האישום. לשיטתו, ייתכן שהחומר החסוי קושר את סיני לתכנון המקדים של האירוע, וזאת מאחר שמעקב המשטרה התבצע מול ביתה; ואולם לטענתו ספק אם שמו של העותר מוזכר גם הוא בחומרים החסויים. במצב דברים זה, בא-כוח העותר טען כי ככל ששמו של העותר אינו מוזכר בחומרים החסויים, יש בכך חיזוק לטענה כי לא היה מעורב בתכנון המעשים וכי הגיע למקום האירוע באופן מקרי. עוד נטען כי אם אמנם שמו של העותר אינו מופיע בחומר החסוי, מדובר בראיה מרכזית החיונית להגנת העותר בנוגע לעבירת קשירת הקשר – והנפקות היא כי יש לגלות לנאשם את תוכנו של החומר החסוי או למצער למסור לו פרפראזה בהתייחס אליו.