בש"פ 1108/17

1.        בפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.1.2017 (תה"ג 32860-03-12, השופט ר' אלכסנדר). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום הליכי ההסגרה המתנהלים בעניינו.

רקע והליכים קודמים

2.        מקורו של הערר שבפני הוא בהליך הסגרה מתמשך המתנהל בעניינו של העורר מאז שנת 2012. כפי שיפורט להלן, בכל אותו פרק זמן העורר נמצא בתנאי מעצר – בעיקר במעצר בפיקוח אלקטרוני, אך גם במעצר מלא מאחורי סורג ובריח.

3.        בחודש מרץ 2012 הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בקשה להכריז על העורר כבר-הסגרה לרוסיה וכן בקשה לעוצרו עד תום ההליכים לפי סעיפים 3 ו- 5 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954. זאת, על רקע בקשתה של ממשלת רוסיה להסגיר לידיה את העורר לשם העמדתו לדין בגין עבירת תקיפה במטרה לבצע שוד בנסיבות מחמירות. עם הגשתה של בקשת ההסגרה, העורר נעצר. פרטי בקשת ההסגרה הובאו בהרחבה על ידי השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין בבש"פ 3967/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' בולטיאנסקי (21.5.2012). אסתפק בכך שאציין כי בבקשת ההסגרה נטען כי העורר ושלושה נוספים שדדו מאדם אחר רכוש בשווי של כ-41.5 רובל (שווה ערך בקירוב ל-5,000 שקלים באותה עת), לאחר שכפתו אותו והכו אותו. יצוין, כי שלושת המעורבים האחרים הועמדו לדין ברוסיה ונדונו לתקופות מאסר שבין 7 ל-8.5 שנים. עוד יוער, למען שלמות התמונה, כי העורר הוא יליד רוסיה שעלה לישראל בשנת 2001, חי בארץ מספר שנים וחזר לרוסיה בשנת 2006. בחודש אוגוסט 2009 שב לישראל פעם נוספת. המעשים המיוחסים לו בבקשת ההסגרה בוצעו, לכאורה, בחודש אפריל 2009.

4.        ביום 17.5.2012 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו ב***, בפיקוחם של ההורים ובכפוף לשורת תנאים מגבילים (הכוללים בין היתר את התייצבותו של העורר בכל בוקר בתחנת המשטרה המקומית). ערר שהגישה על כך המדינה נדחה על ידי בית משפט זה, בכפוף להוספתם של שני תנאים מגבילים (בש"פ 3967/12 הנזכר לעיל).

5.        הליך ההסגרה נמשך כארבע שנים, ולכל אורכו שהה כאמור העורר במעצר בפיקוח אלקטרוני. בפרק זמן זה חלו מספר התפתחויות. ראשית, חלה הידרדרות במצבו הנפשי של העורר שהובילה לאשפוזו בבית חולים פסיכיאטרי וכן למתן מספר חוות דעת פסיכיאטריות בעניינו (הן מטעם גורמים פרטיים והן מטעם הפסיכיאטר המחוזי). שנית, אמו של העורר הלכה לעולמה ובמקומה אושרה כמפקחת אשתו של העורר. אביו של העורר המשיך אף הוא לשמש כמפקח. שלישית, במסגרת החלטות שונות אושרו לעורר "חלונות התאווררות" שבהם הותר לו לשהות מחוץ לבית הוריו כשהוא מלווה באחד מהמפקחים.  

6.        ביום 31.1.2016 קבע בית המשפט המחוזי (השופט ב' גרינברגר) כי יש להכריז על העורר כבר-הסגרה. לצד זאת, נקבע כי העורר יישאר במעצר בפיקוח אלקטרוני בתנאים שנקבעו. העורר הגיש ערעור על החלטת ההסגרה, וזה תלוי ועומד בבית משפט זה (ע"פ 1727/16).

7.        ביום 30.8.2016 נעצר העורר בסמוך לבית הוריו. לאחר שבתו בת השש נמצאה משחקת לבדה בפארק הסמוך חיפשה אחריו המשטרה ואיתרה אותו לאחר זמן קצר בקרבת מקום כשברשותו, על פי הנטען, סמים שרכש. בעקבות אירוע זה חווה העורר התקף פסיכוטי ולאחר שניסה לפגוע בעצמו אושפז בבית חולים פסיכיאטרי. 

8.        ביום 11.9.2016 הורה בית המשפט המחוזי על חידוש מעצרו של העורר, בשלב ראשון בתנאי אשפוז נוכח מצבו הנפשי. בנוסף לכך, בית המשפט המחוזי הורה לפסיכיאטר המחוזי להכין חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של העורר. בחוות הדעת שהוגשה נקבע כי העורר אינו זקוק יותר לאשפוז אלא לטיפול מרפאתי בלבד, ועל כן הוא הועבר למעצר מאחורי סורג ובריח.