בשארה נ' עיריית עכו ואח'

פסק דין

התובע, יליד 1950, בנאי אבן ושיש במקצועו, עסק בחודש 7/2002 בעבודות שיפוצים בסניף בנק מרכנתיל שבעכו העתיקה. לטענתו, משסיים את יום עבודתו, ביום 1.7.2002, ויצא מן הבנק, ניגש ליטול כלי עבודה שהניח מחוץ למקום עבודתו, התכופף, ומשהתרומם פגע ראשו בשלט שהיה מוצב על עמוד. לטענת התובע השלט היה מותקן בגובה נמוך מאד (ולא תקני) ולפיכך, פגע בו בעת שהתרומם כאמור.

התביעה הוגשה במקורה כנגד עיריית עכו כמי שאחראית, לטענת התובע, על הצבת השלטים בעיר ועל הסרת מפגעים ששלטים יוצרים ובהמשך, ביום 15.11.2009, תוקנה התביעה בדרך של צירוף הנתבעת מס' 2 (להלן: "החברה לפיתוח") וזאת לאור טענתה של העירייה כי החברה לפיתוח היא האחראית על פיתוח ואחזקת העיר העתיקה בעכו, לרבות הצבת השלטים ותקינותם.

הנתבעים העלו טענות רבות כנגד התביעה, לרבות טענת שיהוי וגרימת נזק ראייתי (החברה לפיתוח אף טענה להתיישנות לאור מועד הגשת התביעה כנגדה), וכן טענות בדבר העדר אחריות ואי עמידת התובע בנטל ההוכחה באשר לאחריות מי מהנתבעים.

לאחר שמיעת התובע והעד מטעמו, וכן טיעוני הנתבעים, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

על אף ששוכנעתי כי במועד הנטען אכן פגע התובע עם ראשו בשלט, ומוכנה אני אף לצאת מהנחה כי השלט אכן היה מותקן בגובה נמוך, אינני מקבלת טענת התובע כי מעצם ארוע התאונה כנטען, נובעת חבות של מי מהנתבעים כלפי התובע שכן, הנטל על התובע להוכיח מאיזה שלט נפגע וזאת לצורך ביסוס הטענה כי מי מהנתבעים חבים לאי תקינות השלט.

בהעדר אפשרות של התובע או העד מטעמו לציין מה היה רשום על אותו שלט ולצורך מה הוצב במקום (דהיינו האם היה שלט הכוונה, שלט פרסום או כל דבר אחר), אין אפשרות לקבוע כי מי מהנתבעים אחראים להצבתו ולליקוי הנטען באשר לגובהו.

טענת התובע כי הנתבעים או מי מהם אחראים לתקינותו של כל שלט המוצב בכל מקום בעיר, דינה להידחות שכן, לא מוטלת על הנתבעים אחריות מוחלטת כזו ובכל מקרה צריך להוכיח כי השלט הוצב על ידי מי מטעמם ו/או כי התרשלו בפיקוח על הצבת השלט.

ענין זה מתחדד ביתר שאת מקום בו התובע השתהה בהגשת תביעתו והגיש אותה כנגד העירייה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות דהיינו כמעט 7 שנים לאחר הארוע. אמנם התובע פנה עוד במהלך שנת 2004 בדרישה לעירייה אולם משנדחתה דרישתו זו והתובע "ישן" על זכויותיו במשך עוד 4 שנים, אין ספק כי השתהות זו גרמה לנתבעים נזק ראייתי של ממש בהעדר כל יכולת, בחלוף זמן כה רב, לברר פרטים הנוגעים לשלט בו מדובר כגון: שאלת עצם קיומו במקום וזהות מציבו.

לא נעלמה מעיני טענת התובע, אשר נתמכה בעדות העד מטעמו, כי השלט נעלם ממקומו בחלוף יומיים ממועד הארוע (ולכן לכאורה לא היה באי הגשת דרישה/תביעה בסמוך למועד הארוע כדי לגרום לנזק ראייתי) אלא שאין בכך לסייע לתובע שכן, באם היה פונה באופן מיידי או תוך זמן סביר לנתבעים, יכלו הללו לנסות ולברר את הפרטים הנדרשים כאמור לעיל, לרבות פרטיו של מי שהסיר את השלט והסיבה לכך. בתמונות שהציג התובע ואשר נטען כי מצביעות על כך שהיה במקום שלט שהוסר כעבור יומיים אין כדי לסייע, ראשית משום שאינן נושאות תאריך על גביהן, ושנית, משום שלא ניתן ללמוד מהן על כך שאכן היה מוצב במקום שלט וזאת מאחר ולא נותר כל סימן המעיד על כך.

לאור כל האמור לעיל ואף מבלי שאתיחס לטענות נוספות כבדות משקל שהעלו הנתבעים לרבות בדבר אשם תורם עד כדי מכריע מצידו של התובע וטענת החברה לפיתוח בדבר התיישנות, אני דוחה את התביעה. בנסיבות הענין ומששוכנעתי כי התובע אכן נפגע בראשו משלט כטענתו, אינני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים.

ניתן היום, י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.