בר"ש 50018-08-15

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע צו ההפסקה המנהלי, לאחר שנדחתה ביום 8.10.15 בקשת המבקשים לביטול צו הפסקה מנהלי שהושת עליהם.

לטענת המבקשים, בכוונתם להגיש ערעור כנגד ההחלטה ויש לדחות את עיכוב ביצוע ההחלטה עד למועד הכרעת ערכאת הערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי הגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה אשר בבסיס הערעור אלא אם הוכיח המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא יינתן הסעד, הוא בלתי הפיך (ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ [פורסם בנבו] (21.5.06)).

כידוע, לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין. ואולם, שימוש בסמכות זו ייעשה רק במקרים חריגים. בית משפט זה עמד בעבר על כך שהסמכות להארכת מועדים לא נועדה ל"פריצת סכרים ולהתרת אי-קיום התחייבויות" (רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה (5) 661, 668 (1991)).

בהחלטתי מיום 8.10.15 קבעתי כי: "המדובר בעסק הפועל ללא רישיון תקופת זמן ארוכה ומשמעותית ובלא שניתנו לו היתרים ואישורים ולו מגורם רלוונטי כלשהו. (משרד הבריאות, אגף איכות הסביבה, משטרת ישראל ומנהל ההנדסה). יתר על כן, המבקשים 2 ו- 3 מנהלי החברה- המבקשת 1, הודו והורשעו בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון כאשר במסגרת גזר הדין הוריתי על סגירתו של העסק כאשר מימוש הסגירה נדחה גם לבקשתם עד ליום 5.8.15. אולם הם לא צייתו לצו והמשיכו בהפעלתו של בית העסק.

העובדה כי ניתן על פי התוכנית המפורטת לקיים מסעדה במקום אין בה כדי להכשיר הפעילות בה כשהיא כאמור פועלת ללא רישיון ובניגוד לצו שיפוטי שניתן בעניינה".

עוד קבעתי בהחלטתי זו כי:

"הטעם לכך הוא שכאמור, עתירת המבקשים לביטול הצו נעשית בשעה שצו סגירה שיפוטי תקף עומד כנגדם והם מפרים אותו בריש גלי, זאת אף לאחר שבית המשפט נעתר בזמנו לבקשתם והורה על הארכת תוקף כניסתו לתקופה מוגבלת אשר הסתיימה כאמור".