בר"ע 54721-11-14 . ניתנה ביום8פרואר 2015

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (השופטת איריס רש ונציגי הציבור גב' נירה גרין ומר דב אייזיק; פ"ה 18343-08-14) מיום 4.2.15, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן סעד זמני למניעת פיטוריו, תוך אימוץ החלטה קודמת שניתנה בקשר לכך במותב חסר ביום 4.11.14.

2.המבקש עבד בדואר ישראל החל מיום 27.5.05 – תחילה באמצעות קבלן כוח אדם והחל מיום 1.6.08 כעובד המשיבה, במעמד של עובד ארעי, כנהג במרכז תחבורה חיפה. ביום 19.6.14 נשלח למבקש זימון לשימוע, במסגרת צעדי ההתייעלות בהם נקטה המשיבה "לאור ההידרדרות המשמעותית שחלה בעת האחרונה במצבה הפיננסי", לאחר שהוחלט על ביטולן של שתי משרות נהגים ממחוז חיפה, ולאחר שניתנה הסכמת יו"ר ועד העובדים לפיטוריו של המבקש.

3.ביום 14.7.14 התקיים למבקש שימוע, בנוכחות בא כוחו. ביום 4.8.14 נשלח למבקש מכתב סיום העסקה, בתוקף ליום 11.9.14. לאחר פתיחת ההליך בבית הדין האזורי הושעו הפיטורים ביוזמת המשיבה וניתנה למבקש אפשרות להשלים התייחסות בכתב לשיקולים נוספים שנלקחו בחשבון בעת קבלת החלטת הפיטורים ונוגעים לתפקודו, וכן להוסיף ולהרחיב בדבר נסיבותיו האישיות; לאחר שעשה כן התקבלה ביום 27.8.14 החלטה נוספת על סיום עבודתו, בתוקף ליום 28.9.14 (מועד שהוארך במסגרת ההליכים בבית הדין האזורי עד למתן החלטת בית הדין בבקשה). למבקש הוסבר כי הועדפו פיטוריו, על פני פיטוריהם של נהגים אחרים, נוכח חוסר שביעות רצון מתפקודו.

4.בית הדין האזורי (השופטת איריס רש ונציגת הציבור גב' נירה גרין), בהחלטה מנומקת ומפורטת מיום 4.11.14, דחה את הבקשה למתן סעד זמני. בית הדין קבע כי לכאורה, פיטורי המבקש נעשו בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים במשיבה, לאחר הליך שימוע מסודר, כחלק מהליכי ההבראה הנערכים בה ובהסכמת נציגות העובדים. עוד נקבע כי נכון לשלב זה המבקש לא הוכיח כי הפך לעובד קבוע (וממילא גם אם הפך לעובד קבוע – הרי שניתנה הסכמת הוועד לפיטוריו), או כי קיימת הסכמה קיבוצית בדבר אי פיטוריהם במסגרת פיטורי הצמצום של עובדים ארעיים המועסקים למעלה מחמש שנים וחצי. מעבר לצורך ציין בית הדין כי גם אם נפל פגם כלשהו, אין הצדקה בנסיבות אלו - ותוך כדי הליכי התייעלות אינטנסיביים - למתן סעד זמני של ביטול הפיטורים והשבה לעבודה.

המבקש חויב בהוצאות בסך של 2,000 ₪, והתיק העיקרי נקבע לדיון מוקדם ביום 21.12.14 (מועד שנדחה נוכח בקשת רשות הערעור).

5.המבקש, בבקשת רשות הערעור המקורית, טען כי הפך לעובד קבוע לאחר חמש שנות עבודה במשיבה; כי קיימת הסכמה בין המשיבה לנציגות העובדים לפיה עובדים ארעיים בוותק העולה על חמש שנים וחצי – לא יפוטרו; כי לא הייתה כל הצדקה עניינית לטענות כנגדו בדבר אי תפקוד תקין (ולא בכדי לא בוצע לו בירור משמעתי משך כל שנות עבודתו); ומדובר למעשה ב"תפירת תיק" המסתירה שיקולים זרים ובראשם הימנעות ממתן קביעות.

עוד טען המבקש כי לא הובא הסבר ממשי מדוע נבחר דווקא הוא במסגרת פיטורי הצמצום הנטענים (ולא נהגים ותיקים פחות); לא הובאו נתונים המלמדים כי פיטוריו אכן יביאו להתייעלות; לא הוסבר מדוע לא נויד לתפקיד אחר (כאשר בפועל מבוצע גיוס של עובדים למחלקות אחרות); לא נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות הקשות והמיוחדות (כאשר פיטוריו במצטבר עליהן עלולים להביאו למצב נפשי בלתי הפיך); ובנוסף הסכמת יו"ר ועד העובדים ניתנה "בעלמא" ונפלו פגמים משמעותיים בהליך השימוע.

עוד טען המבקש בבקשת רשות הערעור המקורית כי לא הייתה הצדקה לחייבו בהוצאות, וכי החלטת בית הדין האזורי ממילא ניתנה בחוסר סמכות, שכן לא שותף בה נציג הציבור מטעם העובדים.