בר"ע 51717-06-15 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' Desta Onon Adhanom

השופט אילן איטח

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בדיון מהיר בבית הדין האזורי בבאר שבע (השופט צבי פרנקל; ד"מ 39103-08-13), שבו התקבלה בחלקה תביעת המשיב כנגד המבקשת, וזו חויבה לשלם לו תשלומים שונים בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה. כמו כן נדחתה בפסק הדין טענת המבקשת לקזז מהסכום שחויבה לשלם למשיב את ערכן הכספי של נקודות זיכוי במס הכנסה שקיבל המשיב בתקופת עבודתו.

   בקשת המבקשת מכוונת כנגד דחיית טענת הקיזוז מטעמה.

2. נוכח הסכמת הצדדים שניתנה בדיון לפנינו, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991.

   הרקע לבקשת רשות הערעור

3. המבקשת, חברה לאספקת כוח אדם ועובדים, העסיקה את המשיב כעובד מיום 1.2.11 ועד ליום 7.3.13. בתביעתו שהוגשה לבית הדין האזורי עתר המשיב לקבלת זכויות סוציאליות שונות מן המבקשת בסך כולל של 24,811 ₪. במסגרת הגנתה טענה המבקשת, בין השאר, כי מכל סכום שיפסק לזכות המשיב יש לקזז סך של 12,447 ₪, שהוא ערכן הכספי של נקודות זיכוי במס הכנסה שנזקפו לטובת המשיב במהלך תקופת עבודתו, לאור סברת המבקשת כי הוא זכאי לאותן נקודות זיכוי. לטענת המבקשת, במסגרת שומה לשנים 2008 – 2010 קבעה רשות המיסים כי עובדים דוגמת המשיב אינם זכאי לאותן נקודות זיכוי, והמבקשת חויבה לשלם מס הכנסה בשיעור שווי נקודות הזיכוי. השגת המבקשת על החלטת רשות המיסים נדחתה וטרם נדון עררה לבית המשפט המחוזי. לטענתה, אם ידחה עררה, הרי שהסכום שבו תחוב בגין נקודות הזיכוי בגין המשיב הוא סכום שיהיה על המשיב להשיב לה.

4. בפסק דינו קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיב בחלקה, וחייב את המבקשת לשלם לו סך כולל של 9,212 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום העבודה ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך שך 2,500 ₪.

5. אשר לטענת הקיזוז – זו נדחתה בפסק הדין. בית הדין הסתמך, בין השאר, על פסיקת בית דין זה בעניין Abaker. בית הדין דחה את גרסת המבקשת כי במכתב מיום 9.1.13 שהופנה לעובדיה, ובהם המשיב, הודיעה להם כי בביצוע גמר חשבון יקוזזו מסכומים המגיעים להם תשלומים בגין מס הכנסה הנעים בין 400-500 ₪ בחודש. כן נקבע כי בעניין Abaker נפסק שעל המעסיק ליידע את העובדים כי חלה טעות. בית הדין האזורי קבע כי "הנתבעת [המבקשת – א.א.] לא הוכיחה כי עשתה כן וממילא המשיכה לשלם לתובע [המשיב – א.א.] את שכרו גם אחרי דצמבר 2012 מבלי לקזז את נקודות הזיכוי לכן אני דוחה את טענת הנתבעת שהיא זכאית לנכות את נקודות הזיכוי".

   כמו כן קבע בית הדין כי הקיזוז המבוקש אינו עומד בתנאים שנקבעו לכך בסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, שכן החוב הנטען אינו "חוב" כמשמעו בסעיף האמור. לכן, גם מטעם זה נדחתה התביעה.

   טענות הצדדים

6. בבקשת רשות הערעור, המבקשת אינה תוקפת את הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי, וטענתה, בתמצית, היא שבית הדין האזורי חרג מפסיקת בית דין זה בעניין Abaker, והחמיר עמה יותר מן המתחייב לפי אותו פסק דין. לטענתה, בעניין Abaker "סירב" בית הדין לאסור באופן גורף על קיזוז יתרות של מס הכנסה החלות על העובד, וקבע כי יש לברר כל מקרה על פי נסיבותיו. עוד נקבע פרק זמן סביר למתן הודעה לעובדי המבקשת על האפשרות לניכוי יתרות מס הכנסה – תקופה "שתחילתה אמנם במועד קבלת ההודעה על השומה אולם סופה במועד בו נדחתה השגתה - מועד שהגיע רק בחודש אוקטובר 2013". לטענת המבקשת, בחודש אוקטובר 2013 המשיב כבר לא עבד אצלה, ולכן טרם חלף אותו פרק זמן סביר ליידוע המשיב.