בר"ע 43560-09-16

השופט אילן איטח

1. ביום 5.12.16 ניתן פסק דין בהליך שבכותרת (להלן – פסק הדין). פסק הדין ניתן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 17.7.16, שבה נדחתה בקשת המבקשת להורות על קיום הדיון בהליכים שבין הצדדים בדלתיים סגורות.
2. בפסק הדין התקבלה בקשת רשות הערעור ונקבע כי ההליכים בין הצדדים המתנהלים בבית הדין האזורי במאוחד, יידונו בדלתיים סגורות. עוד נקבע כי "אין לפרסם בשלב זה כל פרט שהוא מההליך המאוחד. שאלת פרסום פסק הדין או פרטים אחרים מתוך ההליך תשוב ותיבחן על ידי בית הדין האזורי בתום ההליך או אף בתום חקירות העדים, היה ותוגש בקשה בעניין זה על ידי אחד הצדדים או לפי שיקול דעת בית הדין האזורי. זאת, על יסוד מצב הדברים שיהיה באותה העת, ולאחר שיעמדו לנגד עיני בית הדין האזורי תצהיריהם הסופיים של הצדדים, עדויות הצדדים והעדים מטעמם וכלל המסמכים וכתבי הטענות שיוגשו. בית הדין האזורי יחליט בעניין זה לפי שיקול דעתו, בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק ובפסיקה."
3. בהמשך לחתימת פסק הדין ובו ביום, נדרשו הצדדים להגיש עמדותיהם בשאלת פרסום פסק הדין "ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים אחרים. ככל שלדעת מי מהצדדים יש פרט מזהה שהוא מעבר לשמות הצדדים עליו לציין זאת בעמדתו תוך הפניה מדויקת לגוף פסק הדין".
4. בהמשך להחלטה האמורה הגישו הצדדים עמדותיהם כדלקמן:

• המבקשת מתנגדת לפרסום פסק הדין. לטענתה, בפסק הדין הורה בית הדין על קיום "ההליכים בין הצדדים בבתי הדין לעבודה" בדלתיים סגורות, תוך ציון "עובדות מרובות ביחס להליכים המתקיימים בין הצדדים וכן נדרש לתוכנן, באופן שממילא חושף את זהות הצדדים, גם מבלי שיצוינו שמות הצדדים במפורש", ואם יפורסם פסק הדין, יתאפשר למשיב לפרסם אותו ולהפיצו בין מקורביו ומאליו תיחשף זהותה. בכך יביא פרסום פסק הדין לאיון התנהלות ההליך בדלתיים סגורות ופרטיותה של המבקשת תיפגע קשות. בנסיבות אלה, כך המבקשת, גוברת הזכות לפרטיות על עקרון פומביות הדיון. לחלופין, אם יוחלט על פרסום פסק הדין, עותרת המבקשת, בסעיף 5 לעמדתה, למחיקת פרטים מסוימים מפסק הדין: שמות הצדדים וחלקים נרחבים מסעיפים 2(ג), 3, 4, 6 ו-7 לפסק הדין.
• המשיב אינו מתנגד לפרסום פסק הדין או כל פרט מזהה שנכלל בו. לעמדתו, אין באיזו מהעובדות שצוינו בפסק הדין, "על קצה המזלג", כדי לפגוע במי מהצדדים או בפרטיות המבקשת, ועל כן נוטה הכף לטובת עקרון פומביות הדיון. עוד טוען המשיב, כי הגם שנקבע בפסק הדין כי ההליך ינוהל בדלתיים סגורות, "בשלב זה, אין בכך כדי להשפיע על ההחלטה בעניין פרסום פסק הדין...", וכי אם יוחלט על פרסום פסק הדין ללא שמות הצדדים, "הרי במצב זה כל טענות המערערת [צ"ל המבקשת – א.א.] כי יש בתוכן פסק הדין ובפרסומו כדי לפגוע בה ובפרטיותה, מאבדות מחוזקן".
• בהמשך לעמדת המשיב, מציינת המבקשת כי עמדתו "רק מחדדת את הנימוקים שהציגה" בהתנגדותה לפרסום פסק הדין כולו. לדבריה, מעמדת המשיב ניתן ללמוד על כוונתו לעשות שימוש שלא כדין, או לכל הפחות שימוש לא ראוי, בהליכים המשפטיים, על מנת להשיג מטרתו לפגוע בה בכל דרך, אף תוך פגיעה בבתם המשותפת הקטינה ובקטינים אחרים המעורבים בעניין. המבקשת חוזרת על עמדתה שלפיה פסק הדין "צריך להשאר כולו בדלתיים סגורות", ומוסיפה כי פרסום פסק הדין, אף לאחר השמטת הפרטים המזהים שביקשה, "יאפשר לתובע [צ"ל המשיב – א.א.] לעשות בפסק הדין שימוש לרעה, כפי שעשה כבר במסגרת ההליכים המתקיימים בין הצדדים, עת הציג בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין אחר שהתקיים בדלתיים סגורות, שהמערערת לבדה היתה צד לו".

5. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק, נחה דעתנו כי יש להורות על פרסום פסק הדין בנוסח שייחתם בנפרד ויישלח לצדדים. הנוסח המותר לפרסום לא יכלול את שמות הצדדים או כל פרט אחר שעשוי להביא לזיהוי מי מהצדדים או מהקטינים המעורבים בעניין, כפי שיפורט בסעיף 8 להלן.
6. הלכה היא – וכך שנינו בפסק הדין – כי יש לדון בפומבי, כי את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש בצמצום וכי "לעולם תיטה הכף אל עבר פתיחת הדלתיים והתרת הפרסום". עוד קבענו בפסק הדין כי "הכלל הוא שיש לפרסם את פסקי הדין לרבות שמותיהם של בעלי הדין, גם כאשר ההליך בערכאה הדיונית התנהל בדלתיים סגורות", וכי ניתן לחרוג מכלל זה כאשר "התכלית שלשמה נסגרו הדלתיים עומדת בעינה". עוד נקבע כי "במסגרת ההערכה של עוצמת הפגיעה בעקרון פומביות הדיון, בהיבט הפרסום, יש להידרש לשאלת החשיבות הציבורית של העניין ו'לפרמטרים נוספים, ובכלל זה משך ההגבלה. היינו, למשך איזו תקופה ייאסר הפרסום ומה מידת החשיבות שבפרסום מיידי'".
7. יישום הכללים האמורים על נסיבות העניין שלפנינו מביא למסקנה כי יש לפרסם את פסק הדין בנוסח מצומצם, כפי שיפורט בהמשך. מחד גיסא, אין להורות על פרסום פסק הדין במלואו, ללא הסתרת אף פרט מפרטיו (כעמדת המשיב), משום שהתכלית שלשמה נסגרו הדלתיים – מניעת פגיעה בפרטיות הנוגעת לתא המשפחתי – עדיין עומדת בעינה. מאידך גיסא, אין לאסור על פרסום פסק הדין כולו (כעמדת המבקשת), וזאת בשל חשיבות ההלכה שנקבעה בו וחשיבות פרסומה.

נזכיר בהקשר זה כי בפסק הדין נקבע, לראשונה, כי במצב שבו נדון בבית הדין לעבודה הליך המערב באופן הדוק ובלתי ניתן להפרדה ענייני עבודה וענייני משפחה, יש להורות על ניהולו בדלתיים סגורות, מכוח סעיף 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט), אף שהעילות הנדונות בבית הדין לעבודה אינן מהוות במובהק "סכסוך בתוך המשפחה" (ראו סעיף 34 לפסק הדין). זאת משום שהתכלית העומדת בבסיס ההוראה בדבר סגירת דלתיים ב"עניני משפחה" קיימת גם בהליכים ממין זה. עוד קבענו כי במסגרת זו אין צורך להוכיח פגיעה חמורה דווקא.

אשר לפרסום קבענו כי אסור "פרסום של כל פרט שהוא מפרטי ההליך" המתנהל בבית הדין האזורי, וזאת בשל מהות העניין, "המערב באופן הדוק ובלתי ניתן כמעט להפרדה יחסים אישיים ויחסי עבודה" ובשל "השלב הדיוני שבו מצוי ההליך – לפני הגשת תצהירי הצדדים ולפני דיון ההוכחות – כלומר, שעה שעדיין לא מונח בפני בית הדין חומר הראיות באופן מלא וסופי", ועל כן "לא ידוע עדיין אילו פרטים ייחשפו (במתכוון או שלא במתכוון) בתצהירי הצדדים ובחקירותיהם". בהקשר זה נציין כי בניגוד למצב הדברים האמור, פסק הדין שהוצאנו תחת ידינו ביום 5.12.16 הוא סופי ולא צפויה במסגרת פרסומו חשיפה של פרטים שאינם ידועים.

הלכות אלה הן תקדימיות ואין צורך להכביר מילים על חשיבות הבאתן לידיעת הציבור.

8. כאמור, האיזון הראוי בנסיבות העניין, בין עקרון פומביות הדיון ובין השמירה על פרטיות התא המשפחתי, הוא בהתרת פרסום פסק הדין אך ורק בנוסח שייחתם על ידינו בנפרד ויישלח לצדדים. בנוסח זה יימחקו שמות הצדדים וכל פרט מזהה אודותיהם, מקום מושבו של בית הדין האזורי ופרטים שעלולים להביא לזיהוי של ילדיהם הקטינים של הצדדים. במסגרת זו יימחק סעיף 2(ג) לפסק הדין ובמקומו יבוא נוסח זה: "במהלך שנת XXX התרקמה בין הצדדים מערכת יחסים זוגית ונולדה להם בתם המשותפת (להלן – הקטינה). לצדדים ילדים נוספים (לא משותפים)".

אנו סבורים שהפרטים שהמבקשת ביקשה למנוע את פרסומם כמפורט בבקשתה החלופית בסעיף 5 לעמדתה, אין בהם כדי להביא לזיהוי מי מהצדדים וממילא לא לפגיעה בפרטיות התא המשפחתי, ומנגד יש בהם חשיבות להבנת ההכרעה – בעיקר לנסיבות המיוחדות של חוסר יכולת להפריד בין העניינים האישיים לענייני העבודה. לפיכך לא נעתרנו לבקשת המבקשת בעניין זה במלואה. נעיר עוד כי בבקשתה להסתיר פרטים אלה נראה שכוונת המבקשת אינה הגנה על פרטיות התא המשפחתי, כי אם מניעת פגיעה בשמה הטוב ובתדמיתה המקצועית. לעניין זה נדרשנו כבר בפסק הדין (סעיף 38) וקבענו כי אין באלה כשלעצמן כדי להצדיק פגיעה בעקרון פומביות הדיון.

9. לפני חתימה אנו מבקשים להתייחס לטענה נוספת של המבקשת, שלפיה אם יפורסם פסק הדין, אפילו ללא פרטים מזהים, המשיב יפרסם אותו ויפיצו בין מקורביו ומאליו תיחשף זהותה. איננו מקלים ראש בטענה זו, אלא שמקומה הוא במישור האופן שבו יש לאכוף את קיומה של ההחלטה דנן, כמו גם אכיפת קיומן של החלטות אחרות העוסקות באיסור פרסום. לעניין זה נדגיש כי האיסור על פרסום פסק הדין (בנוסחו המלא) כולל בחובו כל צורה שהיא של פרסום, לרבות פרסום עקיף, היינו בדרך העשויה להביא לגילוי פרטים שפרסומם נאסר. לא למותר להזכיר בהקשר זה את סעיף 70(ו) לחוק בתי המשפט, המורה כי "העובר על הוראה מהוראות סעיף זה למעט סעיף קטן (ג), דינו - מאסר ששה חדשים; העובר על הוראות סעיף קטן (ג), דינו כדין מי שפרסם פרסום לפי סעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960".
10. מהנימוקים המפורטים בהחלטה זו לעניין פרסום פסק הדין, תפורסם אף החלטה זו, שהושמטו ממנה שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בסעיף 8 לעיל.