בר"ע 22763-03-15 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד עמיר

לפניי בקשת המבקש להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 4.2.15 (השופטת אירית הרמל; ב"ל 62615-01-14).

רקע

בבית הדין קמא התברר ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.12.13 אשר קבעה, בין היתר, כי למשיב נכות בשיעור 20% לצמיתות בגין הגבלות תנועה בעמוד השדרה הצווארי. מנכות זו ניכתה הוועדה 10% כתוצאה ממחלה ניוונית שקיננה במשיב עובר לתאונה בקבעה, כדלהלן:

"אכן לא נקבעה נכות עבור תאונה קודמת ב- 2006 אך מדובר בתהליך מתמשך ניווני בעמוד השדרה הצווארי והועדה מצטטת את מכתבו של ד"ר סגל לאחר בדיקת ה MRI מתאריך 14.11.11 "מדובר בבליטת 3 דיסקים חמורים 3-4-5-6-7 C אשר לוחצים את קדמת השק הדורלי ונוגעים בחוט עצמו. יש היצרות נרכשת של התעלה בגבהים אלו. חוט השדרה שטוח ואין נוזל שדרה לא מלפנים ולא מאחור מול שיא הלחץ של הדיסקים אין אותות חריגים מהחוט עצמו, ללא ממצא חריג בבדיקה שלו". ממליץ על מעקב וטיפול פיזוטרפי"

לפיכך, אע"פ שלא נמצאו ממצאים תפקודיים ב- 2006 הרי שמדובר בשינויים ניוונים שהוחמרו בגין הזמן והתאונה הנוספת ב- 2010 לפיכך לדעת הועדה, גם אם על פי הפסיקה המשפטית אין לנכות מצב קודם ללא דיווח על הגבלה בתנועות הרי שמדובר על מחלה ניוונית של עמוד השדרה שהחלה שנים טרם התאונה הנדונה ומבחינה רפואית, אנטומית, פיזיולוגית מדובר בהחמרה של מצב קיים ולא במחלה חדשה.

לפיכך הועדה עומדת על דעתה שיש לנכות מצב קודם".

המשיב ערער לבית הדין קמא על קביעת הוועדה הרפואית, ולאחר דיון בערעור פסק בית הדין, בין היתר, כי הוועדה נפלה לכלל טעות שכן ניכתה מאחוזי הנכות בגין 'מצב קודם' על אף שציינה שלא היה דיווח על הגבלה בתנועות הצוואר.

ביום 10.3.15 הגיש המבקש את הבקשה דנא בצירוף בקשת הרשות לערער. המבקש טען כי הבקשה הוגשה באיחור קל של יומיים עקב טעות משרדית ובתום לב. המבקש טען כי לאור תקופת האיחור הקצרה, המשיב טרם גיבש ציפייה לגיטימית לסיום ההתדיינות והחלטת בית הדין קמא אינה מסיימת ממלא את ההתדיינות המשפטית שבין הצדדים ומכאן שאינטרס סופיות הדיון כלל לא קיים בשלב זה. עוד טען המבקש כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל גבוהים שכן פסק דינו של בית הדין קמא סותר פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה ויש בכך די כדי להקים טעם מיוחד להארכת המועד.