א' נ' המוסד לביטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופט מוסטפא קאסם; ב"ל 23343-08-16). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5.6.16 (להלן: הוועדה). הוועדה קבעה כי למבקשת דרגת נכות בשיעור 10%, ממנה יש לנכות 5% בגין 'מצב קודם'. בבקשתה טוענת המבקשת כי הוועדה הפחיתה מדרגת נכותה מבלי להסתמך על התיעוד שבתיקה הרפואי, ומבלי לנמק את החלטתה.

2.המבקשת, פיזיותרפיסטית במקצועה, נפגעה בברכה השמאלית ביום 1.6.15 ופגיעתה הוכרה כפגיעה בעבודה (להלן: התאונה). ביום 18.1.16 אבחנה ועדה רפואית מדרג ראשון כי המבקשת לוקה במצב לאחר "חבלת ברך שמ' עם קרע במיניסקוס הפנימי, שינויים ניווניים בברך לפני האירוע הנדון". לאור זאת קבעה הוועדה למבקשת דרגת נכות זמנית בשיעור 20% מיום 5.6.15 ועד ליום 30.6.15; ודרגת נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 48(2)(ז)(I) (שעניינו נזק למיניסקוס) ממנה יש לנכות 5% בגין מצב קודם לפי סעיף ליקוי 48(2)(II-III)(דומה). על כן העמידה הוועדה את דרגת נכותה היציבה של המבקשת בעקבות התאונה על 5%, בתחולה מיום 1.7.15. על כך הגישה המבקשת ערר לוועדה.

3.ביום 5.6.16 התכנסה הוועדה רפואית לעררים, שמעה את תלונות המבקשת על "חוסר יציבות של הברך ונפילות, יכולה לעשות משהו ואחרי זה הברך מתחילה לכאוב. יש סוג של נפיחות. לא יכולה לרוץ". הוועדה עיינה בתוצאות בדיקת MRI מיום 6.8.15 ולגביהן ציינה כי נראו "שינויים ניווניים במיניסקוס המדיאלי עם קרע אופקי פנימי מהקרן הקדמית ומגיע לשטח התחתון של המיניסקוס. שינויים ניווניים נראו גם במיניסקוס הלטרלי וכן סדקים בסחוס הפטלופרמנאלי וכן אוסטיואפיטים במדור הלטרלי והפטלופמוראלי". בסעיף "ממצאים בבדיקת הוועדה" ציינה הוועדה כי המבקשת "מתהלכת ללא צליעה יישור בירכיים 0 מעלות דו צדדי. כפיפה 140 מעלות דו צדדי. אין נוזל תוך מפרקי. רגישות רבה במישוש, שלושת מדורי הברך. מבחן מגירה קדמי ואחורי וכן מבחני היציבות הצידית נמצאו תקינים לחלוטין. מבחנים מיניסקלים תקינים". בסעיף סיכום ומסקנות קבעה הוועדה כך:

"התובעת סובלת ממחלה ניוונים [צ"ל: ניוונית, ר.ר.] מתקדמת של ברך שמאל וייתכן גם בברך ימין שאינה קשורה לחבלה זו. כחלק ממחלה ניוונית זו שכללה גם את המיניסקוס המדיאלי התרחש קרע שככל הניראה הינו ניווני אך אין באפשרות הוועדה להצביע באופן חד משמעי על אבחנה זו. יחד עם זאת עפ"י דברי התובעת סבלה ממחלה ניוונית וכאבים נילווים בברך זו עוד קודם לתאונה הנידונה ואף נעשה לה בירור אם כי באופן לא רשמי (פרסונל רפואי).

הוועדה אינה מקבלת את הערר, נימנעת מלהפחית את הנכות בגין קרע הניווני של המיניסקוס המדיאלי, אל[א] מפחיתה בנכות שיעור דומה בגין מחלה ניוונית מתקדמת של הברך משמאל".

לאור זאת קבעה הוועדה כי למבקשת דרגת נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 48(2)(ז)(I)בגין קרע של המיניסקוס המדיאלי, ממנה יש להפחית 5% לפי סעיף 35(1)(ב)(במחצית), העוסק ב"ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר"- "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות".

על קביעה זו הגישה המבקשת ערעור לבית הדין האזורי.

4.בפסק הדין עמד בית הדין האזורי על טענת המבקשת כי לא היה מקום לנכות 'מצב קודם' מדרגת נכותה, וקבע כי החלטת הוועדה מתבססת על תוצאות בדיקת ה-MRI שנערכה למבקשת, המצביעה על שינויים ניווניים. כמו כן הסתמכה הוועדה על דברי המבקשת, שציינה לפניה סבלה ממחלה ניוונית וכאבים בברך לפני התאונה ואף עברה בירור רפואי באופן לא רשמי. על כן קבע בית הדין כי החלטת הוועדה להפחית מדרגת הנכות שקבעה למבקשת מתבססת על הנתונים שעמדו לפניה, המצביעים על קיומו של מצב קודם שתרם את חלקו להיווצרות הקרע במיניסקוס המדיאלי. החלטה זו מבוססת על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה, ובה אין להתערב. לאור האמור לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודחה את הערעור.

5.בבקשתה למתן רשות ערעור טוענת המבקשת שהוועדה הפחיתה מדרגת נכותה בשל 'מצב קודם', אך זאת, מבלי שהיה באפשרותה להצביע באופן חד משמעי על כך שמדובר בקרע ניווני. כמו כן הפחיתה הוועדה מדרגת נכותה לפי סעיף ליקוי שאינו סעיף הליקוי שנקבע לה, ואינו קשור כלל לפגיעתה המזכה באחוזי נכות. עוד טוענת המבקשת, כי קביעתה של הוועדה לפיה היא לוקה במחלה ניוונית אינה ברורה. קביעה זו אינה מבוססת בתיעוד הרפואי או על נתונים מוכחים בדבר מצבה של המבקשת כפי שתועד לפני התאונה, כנדרש על פי הלכת מרגוליס (דב"ע נג/01-46 יצחק מרגוליס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו, 364), אלא על בדיקת MRI מאוחרת לתאונה. כמו כן הסתמכה הוועדה על דבריה של המבקשת שלא נכתבו לפרוטוקול, ו"מוכחש מכל וכל כי אלה נאמרו במהלך הוועדה". מכל מקום, כפי שאין לקבוע דרגת נכות על יסוד דבריו של מבוטח, כך גם אין מקום להפחית מדרגת נכות על יסוד אמירות בלבד. בהמשך לכך טוענת המבקשת כי בדיקתה הקלינית "מעלה תהיות". לאור ממצאי הבדיקה הקלינית התקינה לחלוטין, לא ברור כיצד קבעה הוועדה כי המבקשת, אשר סובלת מכאבים, לוקה במחלה ניוונית ומה שיעור דרגת הנכות בגינה. המבקשת מוסיפה, כי מאחר שהוועדה מדרג ראשון הפחיתה מדרגת נכותה על פי סעיף ליקוי 48(2)(ז), העוסק בנזק למיניסקוס, הייתה אמורה הוועדה להזהירה כי היא מתכוונת לנכות מדרגת נכותה לפי סעיף ליקוי אחר, ולאפשר לה להיערך ולהביא חוות דעת בהתאם לכך. לאור האמור טוענת המבקשת כי יש להחזיר את הדיון בעניינה לוועדה בהרכב "חדש ומורחב", על מנת שתדון בעניינה, ולחלופין, יש להחזיר את הדיון לוועדה באותו הרכב בצירוף הוראות על מנת שתינתן החלטה מנומקת בעניינה.

6.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות.