בר"ע 10314-12-14 אודליה שרית וידס נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום 6.11.14 (השופטת דגית ויסמן; סע"ש 33921-01-14) בה נדחתה בקשת המבקשת להורות על צירוף היועץ המשפטי לממשלה להליך. וכך החליט בית הדין האזורי:

    

   "1. הסכסוך בהליך זה הוא סכסוך פרט בין עובדת לבין מעסיקה. על פני הדברים, לא מתעוררות בו שאלות עקרוניות המצדיקות את צירופו של היועץ המשפטי לממשלה, חרף האדרת העקרונית שהמבקשת מנסה לשוות לבקשתה.

   2. מעבר לכך הזכות על פי סעיף 30(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, נתונה ליועץ המשפטי לממשלה ולא לבית הדין.

   3. משכך, מובהר כי לדעת הח"מ אין מקום לצירופו של היועץ המשפטי לממשלה להליך. מסיבה זו, גם לא נתבקשה תגובת הצד שכנגד טרם דחיית הבקשה.

   .."

    

2. על החלטה זו הוגשה לבית דין זה בקשת רשות ערעור. בתמצית טוענת המבקשת כי על אף שמדובר בהחלטה דיונית הרי שיש ליתן רשות ערעור רק מהטעם שבית הדין האזורי נוהג כלפי המבקשת בחשש ממשי למשוא פנים בעטיו הגישה המבקשת בקשה לפסילת המותב. עוד נטען כי המשיב הוא מוסד ציבורי בבעלות הציבור אשר מבצע עבירות פליליות חמורות, בכלל זה במסגרת פגיעותיו במבקשת ובמסכת שקריו של מנהליו. בנוסף טוענת המבקשת כי בהליך כן מתעוררות שאלות עקרוניות המצדיקות את צירוף היועץ המשפטי לממשלה.

    

3. לאחר עיון בבקשה ובכלל חומר התיק הרלוונטי לבקשה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. ואלה טעמיי בתמצית:

   • בית הדין דחה את בקשת המבקשת לצירוף היועץ המשפטי לממשלה. מדובר בהחלטה דיונית וככלל ערכאת ערעור לא תתערב בהחלטות שכאלה. לא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מכלל זה.

   • העובדה כי הוגשה בקשה לפסילת המותב לא מצדיקה התייחסות שונה לבקשת רשות הערעור, ודאי משלא הוכרעה בקשת הפסילה.