בר סורייה נ' חברת בטוח שירביט

פסק דין

תביעה זו עניינה תביעת תגמולי ביטוח מאת הנתבעת בגין גניבת ריכבה של התובעת.

התובעת היתה בזמנים הרלוונטים לתביעה זו בעלים והמחזיקה של מכונית מסוג פוקסווגן פולו, שנת 2001, שמספרה 24 – 958 – 97 (להלן: "המכונית" או "הרכב").

הרכב היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה מס':

98 – 04 – 980048098 (להלן: ("פוליסת הביטוח").

הנהג ברכב, חגי בר, הינו בנה של התובעת, והיה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו מורשה לנהוג ברכב (להלן: "הנהג").

ביום 20.11.04 החנה הנהג את הרכב בחניית הספורטק בראשון לציון. במהלך שהותו במקום גנב אלמוני את מפתחות הרכב, אשר הונחו בצמוד לעמוד הסל אשר בסמוך לו שיחק הנהג. כשהנהג חזר למקום חניית הרכב, גילה שהרכב נעלם (להלן: "מקרה הביטוח").

אירוע גניבת הרכב דווח הן למשטרה והן לנתבעת.

הנתבעת לא כפרה בעובדה שהמכונית אכן נגנבה, אולם סרבה לשלם את תגמולי הביטוח כעולה ממכתב הדחיה מיום 13.12.04 (להלן: "מכתב הדחיה") – משני נימוקים:

- "לא עמדת בתנאי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה".

- "מפתחות הרכב הופקרו והיו ללא השגחה או קשר עין, דבר המהווה רשלנות ואי נקיטת אמצעי זהירות נאותים למניעת הנזק".

הנתבעת דרשה בפוליסת הביטוח כי תנאי מוקדם לחבותה במקרה של גניבה יהא לוח מקשים עם קוד סודי הכולל יחידת ניתוק אלחוטית דו כיוונית המותקנת במקום נסתר ברכב ומונעת את התנעתו.

התובעת הודתה בתצהירה ובפני ביהמ"ש כי לא קיימה דרישת מיגון זו.

התובעת אף מודה כי באמצעות המפתחות נגנב הרכב מושא התביעה.

תנאי מוקדם נוסף לחבות הנתבעת בפוליסת הביטוח הינו כי אין להפקיר את מפתחות הרכב בעת שאינו מאוייש.

המחלוקת בין הצדדים היא בשני הנושאים העולים ממכתב הדחיה כאמור.

דיון:

1.בנושא תנאי המיגון על פי הפוליסה:

לאחר בדיקה יסודית של חומר הראיות אשר הונח בפניי על ידי שני הצדדים, שוכנעתי כי הנתבעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להראות כי התובעת כלל קיבלה לידיה את מסמכי הביטוח עובר למקרה הביטוחי.

התובעת לא נסתרה בטענתה לפיה לא קיבלה מעולם לידיה מסמכי הפוליסה הרלוונטית; לתצהיר עדותה צורף העתק רשימת הביטוח שנשלח לה על ידי סוכן הביטוח, לבקשתה, ביום 22.11.04 דהיינו לאחר המקרה הביטוחי; סוכן הביטוח כשל להוכיח כי שלח בעצמו או על ידי מי ממשרדו, לתובעת, את פוליסת הביטוח הרלוונטית עובר למקרה הביטוח.