בר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 27.2.13 (להלן - הוועדה).

2.המערערת נפגעה בתאונת דרכים, שהוכרה כפגיעה בעבודה, ביום 9.12.11. במהלך התאונה נפגעה המערערת בצוואר ובגב. הוועדה הרפואית מהדרג הראשון קבעה למערערת ביום 10.6.12 נכויות זמניות, וכן קבעה כי לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהפגיעה.

3.הוועדה שבמוקד הערעור כאן התכנסה לישיבתה הראשונה ביום 7.11.12, וביקשה לעצור את הדיון לצורך היוועצות עם מומחה בתחום הרדיולוגיה. לאחר שהרדיולוג, ד"ר גרשין נתן את חוות-דעתו ביום 6.12.12 התכנסה הוועדה שוב וסיכמה החלטתה ביום 27.2.13. הוועדה דחתה את הערר וקבעה כי למערערת לא נותרה כל נכות צמיתה. מכאן הערעור שלפני.

4.טענות המערערת:

א.נפל פגם בהרכב הוועדה שכן שניים מן המומחים שנכללו בהרכבה אינם עוסקים כלל בתחום הפגימה, אלא בתחומים של נוירולוגיה ורפואת פה ולסת. ראוי היה כי לפחות שניים מן המומחים יהיו בתחום התמחות המאפשר התמודדות עם הפגימות ועם חוות-הדעת מטעם המערערת שניתנה בתחום האורטופדיה.

ב.פגם נוסף בהרכב הוועדה נובע מכך שאף המומחה האורתופדי אינו עוסק באופן מובחן בבעיות עמוד שדרה.

ג.נפל פגם בהתייחסות הוועדה לחוות-הדעת המשלימה של ד"ר פריימן מיום 18.1.13, שהוגשה מטעם המערערת. הוועדה לא בחנה שוב את ממצאי ההדמייה והסתמכה אך ורק על דעתו של הרדיולוג מטעמה, שניתנה לפני שניתנה חוות-הדעת המשלימה.

5.מנגד טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור, שכן בהרכב הוועדה נכלל אורטופד, ומשהועדה התייחסה לאמור בחוות-הדעת המשלימה מטעם המערערת, ונתנה החלטה מנומקת המסתמכים על הממצאים שלפניה.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורט להלן.

7.טענות המערערת בעניין הרכב הוועדה דינן דחיה.

א.תקנה 27(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה) קובעת:

"(ב) ועדה לערעורים תורכב משלושה רופאים אשר יוזמנו לועדה על-ידי המזכיר כאמור בתקנה 2(ב)..."

תקנה 2 (ב) לתקנות נכות מעבודה קובעת:

"המזכיר יזמן את הפוסק הרפואי, שיהיה חבר בועדה, בהתאם לתחום ההתמחות הרפואית, שקבע הרופא המוסמך בהתחשב באופי הפגיעה".

ב.בהתחשב בהוראות הללו, נקבע לא אחת כי שעה שמורכבת ועדה רפואית או וועדה לעררים, יש אכן לכלול בתוכה מומחה בתחום הפגימה, אלא שדי לעניין זה במומחה אחד (דב"ע לח/ 01-832 מחפוד – המוסד לביטוח לאומי, לקט ועדות, עמ' 211). משאין מחלוקת כי תחום הפגימה של המערערת הוא תחום האורטופדיה, ובהרכב הוועדה נכלל מומחה בתחום זה – הרי שלא נפל פגם בהרכב הוועדה.

ג.אין גם מקום לקבל את הטענה כי היה על הוועדה לכלול בהרכבה מומחה לפגיעות בעמוד השדרה. תחום מומחיותם של חברי הוועדה יקבע בהתאם לתחומי המומחיות הקבועים בתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג – 1973. תחום עמוד השדרה אינו מוכר כמסלול התמחות נפרד בהתאם לתקנות הנ"ל. לפיכך יש לקבוע כי במקרה של בעיות גב די בהכשרה של מומחה בתחום האורטופדיה.

8.באשר להתייחסות לחוות-הדעת המשלימה של ד"ר פריימן, מצאתי כי יש אכן מקום כי גם המומחה הרנטגנולוג מטעם הוועדה יעיין בה, וייתן דעתו אליה.

א.המערערת הגישה חוות-דעת של ד"ר שי פריימן מיום 12.10.12, במסגרתה קבע בין השאר כי למערערת נגרם שבר דחיסה קל בגוף חוליה D7 ומצבה של המערערת תואם לכן ל- 5% נכות לפי סעיף 37(8) או לתוספת לתקנות נכות מעבודה שעניינו "שבר ללא תזוזה ניכרת של גוף החוליה".

בישיבתה הראשונה ראתה הוועדה לנכון להפנות את עניינה של המערערת למומחה-יועץ מטעמה בתחום הרדיולוגיה (ד"ר גרשין) שקבע כי אין המדובר בשבר דחיסה, אלא בשינויים ניווניים.