בר נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה ביום 23.3.11 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות", "הבקשה לאישור הסדר פשרה" ו"בקשת האישור", בהתאמה).

תמצית בקשת האישור

משיבה 2 היא עמותה רשומה אשר הוקמה כאיגוד של הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל ומטרתה היא טיפוח תרבות הגוף, הבריאות והספורט (להלן: "אגודת הספורט"). אגודת הספורט התקשרה עם משיבה 1, חברת ביטוח, במטרה לבטח כנדרש בחוק הספורט, התשמ"ח-1988 את הספורטאים חברי אגודת הספורט הנוטלים חלק בתחרויות ספורט (להלן: "המשיבה" ו"חוק הספורט", בהתאמה).

המבקש, יליד 1990, שיחק בשנת 2008 כדורגל בקבוצת הנוער "הפועל כפר סבא" (להלן: "הקבוצה") והיה מבוטח בביטוח ספורטאים שכלל ביטוח בגין פציעות ספורט המסגרת פעילות ספורט באגודת הספורט. (עותק מפוליסת הביטוח והרשימה המצורפת לה צורפו כנספחים ב' ו-ג לבקשת האישור. להלן: "פוליסת הביטוח" או "הפוליסה")). ביום 16.7.08, במהלך משחק אימון של הקבוצה סובב המבקש את ברכו הימנית. כתוצאה מכך נקרעה הרצועה הצולבת והמניסקוס בברכו הימנית. למבקש נקבעו 20% נכות צמיתה. ביום 8.6.09 הגיש המבקש למשיבה דרישה לתשלום תגמולי ביטוח (להלן: "הדרישה"). ביום 13.6.10 דחתה המשיבה את דרישת המבקש. המשיבה ציינה כי "מקרה ביטוח" מוגדר בפוליסת הביטוח כ"פגיעה גופנית בלתי צפויה כתוצאה מאירוע פתאומי בלתי צפוי מראש שנגרמה במישרין על ידי סיבה חיצונית נראית לעין". האירוע במהלכו נפגע המבקש "אינו נופל במסגרת הגדרת מקרה הביטוח ואין בו כל ממצא המצביע על חבלה כתוצאה ממכה או מגורם חיצוני נראה לעין". (דחיית הדרישה צורפה כנספח ו' לבקשת האישור).

בבקשת האישור נטען עוד, כי פוליסת הביטוח מגבילה את מתן הפיצוי השבועי בגין אובדן כושר עבודה רק למבוטחים שהיו מועסקים בפועל, בעוד שהמבוטחים הם ילדים ובני נוער בגילאי 20-10 שמרביתם אינם עובדים. גם קביעה זאת בפוליסה מנוגדת להוראות החוק והתקנות.

עילות התביעה: הפרת חוזה הביטוח על ידי המשיבה, בניגוד להוראות חוק הספורט ותקנות הספורט (ביטוח), התשנ"א-1994 (להלן: "תקנות הספורט"); הפרת חובת הגילוי שבסעיף 3 בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ובפסיקה; עשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").

לחילופין, אגודת הספורט עוולה כלפי חברי הקבוצה בהפרת חובה חקוקה והתרשלות כלפיהם – בכך שביטחה את שחקניה בביטוח חסר תוך הפרת הוראות חוק הספורט (סעיף 7 ותקנות הספורט (תקנה 2).

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור כפי שהוגדרה בעמוד הראשון בבקשת האישור (בסעיף ב.): "חברים באגודת הספורט, בעבר או בהווה, אשר נפגעו במהלך משחק או אימון ספורט, ואשר פציעתם או פגיעתם לא הוכרה בידי המבטחת [המשיבה – מ' נ'] כמזכה בתשלום תגמולי ביטוח הגם שמדובר בפגיעה מבוטחת בהתאם להוראות חוק הספורט, התשמ"ח-1988 והתקנות שהותקנו מכוחו".

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור כפי שהוגדרה בסעיף 12 בבקשת האישור: "שחקני אגודת הספורט, בעבר או בהווה, אשר נפגעו במהלך משחק או אימון ספורט, ואשר פציעתם או פגיעתם לא הוכרה בידי המבטחת [המשיבה – מ' נ'] כמזכה בתשלום תגמולי ביטוח בנימוק שלפיו הפגיעה לא אירעה כתוצאה מפגיעת שחקו אחר או פגיעה פיסית חיצונית או בכל נימוק אחר שאינו מתיישב עם הוראות חוק הספורט או תקנות הספורט".

בהערכה שמרנית מספר חברי הקבוצה מגיע לכמה אלפים. בנוסף, יש להניח כי בנוסף לחברי הקבוצה קיימים ספורטאים רבים שנפגעו ושנמנעו מלהגיש למשיבה דרישת תשלום בשל כך שנמסר להם שהמשיבה אינה מכירה בפציעות רבות כ"מקרה ביטוח".

הסעדים הנתבעים בבקשת האישור – חיוב המשיבה בפיצוי חברי הקבוצה וחיוב אגודת הספורט בביטוח שחקניה בביטוח ראוי ההולם את הוראות חוק הספורט ותקנות הספורט.

התנאים להגשת תובענה ייצוגית מתקיימים: התובענה הייצוגית נכללת בפרט 1 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות; קיימות שאלות המשותפות לחברי הקבוצה וקיימת אפשרות סבירה שהן תוכרענה לטובתם; תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; עניינם של חברי הקבוצה ייצוג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.

השתלשלות ההליך

לא הוגשה תגובת המשיבות לבקשת האישור נוכח מגעים לפשרה בין הצדדים.

בטרם התקיים קדם משפט ראשון בבקשת האישור הגישו הצדדים ביום 13.3.12 את בקשתם הראשונה לאישור הסדר פשרה. ביום 15.4.12 התקיים דיון בבקשה זו והצדדים השיבו לשאלות בית המשפט בקשר אליו. בסיום הדיון ניתנה החלטה לפיה "הצדדים ימציאו הסדר מתוקן בהתאם להערות שהועלו היום וההבהרות שניתנו היום מבית המשפט" (פר' עמ' 4 ש' 10-9).

ביום 23.4.12 הגישו הצדדים בקשה מתוקנת לאישור הסדר פשרה. בשל שונות בהגדרות הקבוצה בהסדר הפשרה שהוגש לעומת הגדרתה בבקשת האישור ניתנה החלטה המורה לצדדים לפעול לביצוע התאמה בין שתי ההגדרות הנ"ל "לרבות באשר למועד תחולת הסדר הפשרה (שחל על פוליסות שהוצאו עד יום 1.9.08..)" (ראו החלטה מיום 1.5.12).

ביום 7.5.12 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה לתיקון בקשת האישור ובקשה לאישור הסדר פשרה. בהחלטה מיום 16.5.12 לא הותר התיקון המבוקש של הגדרת הקבוצה שכן לא היה בתיקון זה כדי להביא להתאמה מלאה בין הגדרת הקבוצה שבבקשה לאישור הסדר פשרה (המתייחסת ל-33 מבוטחים ספציפיים) לבין הגדרת הקבוצה שבבקשת האישור (המתייחסת לקבוצת מבוטחים שמספרם אינו מוגדר בתקופה מסוימת). (ראו גם החלטתי מיום 21.5.12 המבהירה החלטה זו נוכח הודעה שהגישו הצדדים).

ביום 31.5.12 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת נוספת לתיקון בקשת האישור ובקשה לאישור הסדר פשרה (להלן: "בקשת התיקון"). בבקשת התיקון ביקשו לתקן את הגדרת הקבוצה בבקשת האישור כך:

"33 חברים באגודת הספורט, אשר נפגעו במהלך משחק או אימון ספורט, ואשר נמצא בידי המשיבה 1, לפי הצהרתה, כי פציעתם או פגיעתם שאירעה בין יום 1 בספטמבר 2005 ועד ליום 1 בספטמבר 2008, לא הוכרה בידי המשיבה 1 כמזכה בתשלום תגמולי ביטוח הגם שמדובר בפגיעה מבוטחת בהתאם להוראות חוק הספורט, התשמ"ח-1988 והתקנות שהותקנו מכוחו".