אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בר"מ 5438/14 עירית קרית מוצקין נ' חזות בת שבע

בר"מ 5438/14 עירית קרית מוצקין נ' חזות בת שבע

תאריך פרסום : 14/01/2015 | גרסת הדפסה
בר"ם
בית המשפט העליון
5438-14
01/01/0001
בפני הנשיא:
א' גרוניס

- נגד -
המבקשת:
עירית קרית מוצקין
עו"ד אבי גולדהמר
המשיבה:
חזות בת שבע
עו"ד אלכס כץ
פסק דין

 

 

 

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה מיום 20.7.2014 (כבוד השופט א' קיסרי), שבה נדחתה הודעת חדילה שהגישה המבקשת.

 

2.        ביום 14.8.2013 הגישה המשיבה נגד המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן – הבקשה לאישור). בבקשה לאישור נטען, כי מזה כחצי שנה גובה המשיבה שלא כדין מתושביה תוספת לארנונה עבור שירותי כיבוי אש (להלן – התוספת לארנונה). זאת, שכן דבר החקיקה שמכוחו נגבתה התוספת לארנונה בוטל, והביטול נכנס לתוקפו ביום 8.2.2013 (ראו, סעיף 16(א) לחוק שירותי הכבאות, התשי"ט-1959 (להלן – החוק הישן) שלפיו: "רשאית רשות מקומית להטיל, לשנת כספים פלונית, תוספת לארנונה קיימת או ארנונה מיוחדת, שההכנסות ממנה ישמשו להוצאותיה או לחלק מהוצאותיה כרשות כבאות..."; סעיף 146 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012, ס"ח מס' 2381 מיום 8.8.2012, עמ' 702 (להלן – החוק החדש), המורה על ביטול החוק הישן "ביום כינון הרשות"; ו"יום כינון הרשות" על-פי סעיף 1 לחוק החדש הוא "שישה חודשים מיום פרסומו של חוק זה"). בבקשה לאישור נתבעה השבה של הכספים שנגבו שלא כדין. יצויין, כי המשיבה הגישה בעבר נגד המבקשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעסקה בתוספת לארנונה לגבי שירותי כבאות, שבה נטען כי התוספת נגבתה שלא כדין בהתייחס לתקופה שבה החוק הישן היה בתוקף. בקשה לאישור תובענה ייצוגית זו נדחתה, והערעור על הדחייה תלוי ועומד בפני בית משפט זה (עע"ם 7099/11).

 

3.        ביום 4.11.2013 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת תשובתה לבקשה לאישור ולחלופין, להגשת הודעת חדילה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. בבקשה זו טענה המבקשת, כי דרוש לה "זמן נוסף לאיסוף החומר הרלבנטי ולגיבוש עמדתה ביחס לבקשה מושא תיק זה". המשיבה הסכימה לבקשה. בית המשפט המחוזי, בהחלטה מאותו יום, קיבל את הבקשה ככל שהיא מתייחסת למתן ארכה להגשת התשובה לבקשה לאישור, אולם דחה אותה ככל שהיא מתייחסת למתן הארכה להגשת הודעת חדילה. זאת, שכן המבקשת לא הציגה טעם מספק למתן ארכה להגשת הודעת חדילה, בהתאם לסעיף 9(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות). ביום 11.11.2013 הגישה המבקשת הודעת חדילה. בהתאם לאמור בהודעה, ביום 10.11.2013 ניתנה הנחיה למחלקת הגבייה בעירייה לחדול לגבות את התוספת לארנונה, וזאת החל מיום 31.12.2013. המבקשת הוסיפה בהודעת החדילה, כי בשל העובדה שחלק מהנישומים שילמו את הארנונה לשנת 2013 בתשלום אחד מראש, ובשל העובדה שדרישות התשלום לגבי חודשים נובמבר-דצמבר 2013 כבר נשלחו, "אין באפשרות העירייה, מבחינה מעשית, לעצור את הגבייה בגין החודשים הנ"ל". המשיבה השיבה להודעת החדילה, וטענה, בין היתר, כי קיים קושי בעמדת המבקשת שלפיה הגבייה עשויה להימשך לגבי חלק מהנישומים עד ליום 31.12.2013. על-כן, טענה המשיבה, יש לקבל את הודעת החדילה בכפוף לכך שהמבקשת תשיב לנישומים סכומים שייגבו בקשר לתוספת הארנונה החל מיום 10.11.2013. לאחר דברים אלו, התנהל בין בעלות הדין הליך גישור בפני כבוד השופט (בדימ') ד' ביין, שהקיף מספר הליכים שהתנהלו ביניהן. בעלות הדין ביקשו מבית משפט קמא שלא להכריע בעניין הודעת החדילה כל עוד מתנהל הליך הגישור. ביום 23.6.2014 הגישו בעלות הדין לבית משפט קמא הודעה בדבר הסכם גישור, שעל-פיו מבקשות הן כי הודעת החדילה שהוגשה על-ידי המבקשת תתקבל.

 

4.        בית משפט קמא, בהחלטתו נשוא בקשת רשות הערעור (מיום 20.7.2014), דחה את הבקשה לקבל את הודעת החדילה. בית משפט קמא קבע, כי בהחלטתו מיום 4.11.2013 נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת הודעת החדילה. בית משפט קמא הוסיף, כי העובדה שבין בעלות הדין התקיים הליך גישור אינה מהווה טעם להארכת המועד להגשת הודעת החדילה.

 

5.        מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. טענתה העיקרית של המבקשת היא, כי בית משפט קמא נתפס לכדי טעות כשסבר שהודעת החדילה לא הוגשה במועד. לטענת המבקשת, משנדחתה בקשתה להארכת המועד להגשת הודעת החדילה, היא הגישה את ההודעה במועד הקבוע לכך בסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות. המשיבה, בתשובתה מיום 7.10.2014, הודיעה כי היא מסכימה לקבלת בקשת רשות הערעור. ביום 14.12.2014 קיימתי דיון במעמד בעלות הדין שבו הצבעתי על קשיים מסוימים בהודעת החדילה שנתנה המבקשת, שעליהם אעמוד בהמשך.

 

6.        החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. הבקשה לאישור הוגשה ביום 14.8.2013. לאחר שנדחתה בקשת המבקשת להאריך את המועד להגשת הודעת החדילה, הוגשה הודעת החדילה ביום 11.11.2013, קרי, בתוך תקופת 90 הימים הקבועה לשם כך בסעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות (וזאת אף אם מונים את ימי פגרת הקיץ ופגרת סוכות במניין הימים, ראו, בר"ם 7689/13 ‏מינהל מקרקעי ישראל נ' דהאן, פיסקה 16 (29.6.2014) (להלן – עניין דהאן)). זאת, בלא צורך בהארכת המועד. על-כן, ובניגוד לעולה מהחלטתו של בית משפט קמא, הודעת החדילה הוגשה במועד.

 

7.        עם זאת, הודעת החדילה שהגישה המבקשת עשויה לעורר קושי אחר, וזאת כחלק מן הדרישה בסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות שלפיה על הרשות גם לחדול בפועל מן הגבייה בתוך תקופת 90 הימים (יוער שלעניין זה, ימי הפגרה באים במניין הימים; ראו, עניין דהאן). כוונתי היא לטענת המבקשת בהודעת החדילה, שלפיה לגבי התקופה שבין יום הגשת הודעת החדילה (יום 11.11.2013) לבין סוף שנת 2013, ימשיכו להגיע אליה כספים בקשר לתוספת הארנונה. זאת, בשל העובדה שדרישות התשלום לגבי חודשים נובמבר-דצמבר 2013 נשלחו לנישומים לפני מתן הודעת החדילה. המבקשת טוענת לעניין זה בבקשת רשות הערעור, כי "העובדה שהמשיכו להגיע לקופתה כספים לאחר יום 10.11.2013, משום שדרישות התשלום כבר נשלחו קודם לכן, אינה שוללת את הקביעה כי העירייה חדלה בפועל מן הגביה, שהרי ממועד הודעת החדילה ואילך לא עשתה המבקשת פעולה אקטיבית כלשהי מצידה לשם גביית תשלום החובה". משכך, עולה השאלה האם התנהגות "פסיבית" של הרשות בתקופה שלאחר מתן הודעת החדילה, כמו זו המתוארת על-ידי המבקשת, אכן מתיישבת עם הדרישה בסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות שלפיה על הגביה להיפסק בפועל. יוער, כי קושי נוסף המתעורר מהודעת החדילה נוגע לנישומים אשר שילמו מראש את כל הארנונה לגבי שנת 2013. לגבי נישומים אלו עשויה להיווצר חוסר הגינות, הנובע מכך שדווקא אלו ששילמו את הארנונה מראש יישאו בתשלום גבוה יותר מאלו שלא עשו כן.

 

8.        בנסיבות אלו, קיימתי ביום 14.12.2014 דיון במעמד בעלות הדין שבו העליתי בפניהן את הקשיים העולים מהודעת החדילה. בעקבות חילופי הדברים בדיון הודיעה המבקשת ביום 25.12.2014, כי היא תפעל כדלקמן: לגבי נישומים ששילמו את התוספת לארנונה עבור החודשים נובמבר-דצמבר 2013, תושב להם התוספת בדרך של קיזוז מחובות עתידיים של ארנונה. מאחר שפנקסי התשלומים לשנת 2015 כבר הונפקו, הקיזוז יבוצע במסגרת התשלום הדו-חודשי הראשון לשנת 2016. לכל נישום יתווסף סכום של 2 ש"ח בשל חלוף הזמן שבין הגבייה לבין ביצוע הקיזוז. והכל, כאמור בהודעה שהוגשה על-ידי המבקשת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ