בר משיח נ' סעדון ואח'

החלטה

התובע, המשכיר בשכירות משנה של חנות ברח' העצמאות 52 קרית אתא, הגיש תביעה על סכום קצוב נגד שני הנתבעים – בני זוג נשואים, אשר שכרו מהתובע את החנות בשכירות משנה וניהלו בה עסק למכירת בגדי ספורט ואופנה.

הסכם השכירות מיום 3.10.04 החתום ע"י הצדדים, מצורף כנספח א' לכתב התביעה.

כמו כן נחתם בין הצדדים נספח להסכם השכירות אשר האריך את תוקפו לתקופה נוספת, ובמסגרתו הצהירו הנתבעים כי במדה והשכירות הראשית תבוטל, הרי שגם שכירת המשנה תבוא לסיומה, וכל הסכם שכירות המשנה והנובע ממנו – יהיו בטלים ומבוטלים. (נספח ב' לכתב התביעה).

הנתבע 2 חתם על שטר חוב להבטחת כל התחייבויות הנתבעים כלפי התובע עפ"י הסכם השכירות. (נספח ג').

במסגרת הסכם השכירות, הנספח להסכם ושטר החוב - התחייבו הנתבעים לשלם לתובע דמי שכירות, וכן חשבונות ארנונה וחשמל בגין החנות – כל עוד תהא החנות בחזקתם.

בסעיף 10 י"ב להסכם השכירות נקבע כי כל פיגור של למעלה משבעה ימים בתשלום כלשהו יישא ריבית בשיעור של חמישה אחוז לחודש מיום פרעונו ועד התשלום המלא בפועל.

ביום 23.7.07 ניתן פס"ד בבימ"ש השלום בחיפה, אשר הורה לתובע לפנות את החנות עד ליום 10.9.07, ובכך נסתיימה השכירות הראשית ושכירות המשנה, כאשר לתובע נפסק פיצוי של 20,000 ₪ בגין נזקי הפינוי. (העתק פסה"ד – נספח ד').

התובע שיגר לנתבעים מכתבי התראה כי עליהם לפנות את החנות עד ליום 10.9.07 (נספחים ה' 1 – ה' 2), אך הם פינו את החנות רק ביום 14.11.07.

כתוצאה מכך פתח המשכיר הראשי של החנות בהליכי הוצל"פ נגד התובע במסגרת ת. הוצל"פ

02-29372-07-8

בסעיף 11 לכתב התביעה מופיע פירוט של החיובים אותם נדרשים הנתבעים לשלם לתובע: דמי שכירות לחודשים 7/07-11/07; תשלום בגין ארנונה (קבלות על תשלום ארנונה ע"י התובע בגין החנות - נספח ז'); תשלום עבור חשמל (קבלה על תשלום חשבון חשמל ע"י התובע – נספח ח'); הוצאות פתיחת ת. הוצל"פ לפינוי החנות, שנפתח נגד התובע (העתק אזהרה לתובע – נספח ט'); וכן סכום נוסף בגין אי תשלום דמי שכירות במועד בניגוד לסעיף 10 י"ב להסכם השכירות.

סכום התביעה נכון ליום הגשתה – על כל רכיביה המפורטים לעיל – עומד ע"ס 30,314 ₪.

בתצהיר התומך בבקשתם למתן רשות להתגונן, כופר הנתבע 2 (שייקרא להלן: "המצהיר" או "המבקש") בכל רכיבי התביעה כמעט, למעט סכום זניח בגין ארנונה.

ראשית טוען המבקש כי סוכם בינו לבין המשיב כי יהיה זכאי למחצית מכל סכום שיזכה התובע בפס"ד כפיצוי בגין הפינוי, (נספח א' לתצהיר), ומכאן שהוא זכאי ל – 10,000 ₪.

להלן טוען המבקש בתצהירו כי מכיוון שהחנות פעלה כתשע שנים באותו מקום, לא הצליח למצוא מקום חילופי במרוצת חודש וחצי שהוקצב לו – לפנות את החנות.

לדבריו סיכם עם התובע ביום 8.7.07 כי ישלם לו את דמי השכירות עבור חודש 6/07, והיתרה תקוזז ממחצית סכום הפיצויים שיקבל. (נספח ב' לתצהיר).

המבקש מוסיף וטוען כי בנוסף לכך סוכם באותו מעמד כי לא יהיה חייב למשיב בגין שכירות החל מיום 1.9 שכן בתאריך זה יחדל המשיב להחזיק בחנות, ולא תהיה לו עוד כל זכות בה.

לטענת המבקש הגיע בנו של התובע לחנות ביום 30.8.07 ונערכה ביניהם התחשבנות נוספת. לדבריו סכום דמי השכירות עבור חודשים יולי ואוגוסט עמד על סך 10,195 ₪. עפ"י התצהיר, סעיף 12: "מסכום זה שילמתי במקום בשלושה שיקים סך 3,143 ₪, ושני שליש הארנונה בהם נושא בעל הנכס – 404. סיכומו של דבר הוא כי בסופו של דבר עמד חובי ליום 30.8.08 ע"ס 6,753 ₪ שכזכור הינו פחות מעשרת אלפים השקלים לתשלומם התחייב התובע". (נספח ג' לתצהיר הנושא את חתימת בנו של התובע – שי בר משיח).

בהמשך תצהירו טוען המבקש כי סיכם עם גדי איינהורן, מבעלי המבנה, שהוא, המבקש, יפנה את החנות במהלך חודש נובמבר.