בר"ם 7296/15 פלונית ואח' נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה

1. בפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים – מיום 29.9.2015 ומיום 20.10.2015 (רע"ם 9519-09-15, השופטת נ' בן-אור). החלטות אלה דחו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 בירושלים (להלן: בית הדין לעררים) מיום 27.8.2015 (ערר 2895/15, הדיינת ש' בן-שאול וייס). לבקשה שבפני צורפה גם בקשה למתן צו ארעי שיורה על עיכוב החלטותיו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה העיקרית.

רקע והליכים קודמים

2. המבקשות הן אם ובת, אזרחיות גיאורגיה. ההליך מתמקד בעניינה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת), אשר אינה מתגוררת בישראל, אך מעוניינת כעת להוסיף ולשהות בה, ובכך להצטרף לאמה, המבקשת 2, ולאחותה הבוגרת, ששתיהן שוהות בישראל כדין.

3. ראוי להקדים ולהציג בקצרה את הרקע הנוגע לשהייתן של בנות משפחתה של המבקשת בישראל. המבקשות נכנסו לישראל, יחד עם האחות הנוספת, כבר לפני כ-15 שנים, באשרת תייר, לביקור של קרובי משפחה. מאז, לא יצאו אמה ואחותה של המבקשת מישראל. במרוצת הזמן זכו האם והאחות למעמד בישראל מכוח החלטת ממשלה מספר 2183 שעניינה "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (האחות קיבלה מעמד של תושבת קבע, ואילו האם מעמד של תושבת ארעי). המבקשת, לעומת זאת, שבה בשנת 2009 לארץ מולדתה לאחר ששהתה שמונה שנים בישראל שלא כדין, ואין לה מעמד בישראל. לטענת המבקשות, הדבר נעשה בשל מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה באותה עת וחוסר הבהירות באשר לאפשרות להסדיר את מעמדה בישראל. בשנים שחלפו מאז שבה לגיאורגיה היא התגוררה עם סבתה, ולאחר מכן אצל בת דודתה.

4. בחודש מרץ 2015 הגיעה המבקשת לארץ פעם נוספת. תחילה, סורבה כניסתה לישראל בשל החשש שהיא מבקשת להשתקע בה. בשלב זה, המבקשת פנתה לבית הדין לעררים וזה התיר את כניסתה לישראל, בכפוף להפקדת 30,000 שקל. בהחלטתו של בית הדין לעררים נקבע כי על המבקשת יהיה לצאת מן הארץ כאשר תפקע האשרה שתוענק לה. למבקשת ניתנה אשרת תייר למשך שלושה חודשים, וזו הוארכה מעת לעת. בתקופה זו פנתה המבקשת למשיב בבקשה להסדרת מעמדה בישראל. נטען על-ידה כי בעבר היא הייתה זכאית למעמד בישראל מכוח החלטות הממשלה שעניינן הענקת מעמד בישראל, בדומה לאחותה, אולם היא לא ידעה על כך ולכן לא פעלה בנדון.

5. ביום 22.7.2015 דחה המשיב את הבקשה למעמד. המשיב קבע כי החלטות הממשלה שמהן ניסתה המבקשת להיבנות היו הסדר חד פעמי שתוקפו לזמן מוגבל. כמו כן, הודגש כי המבקשת שהתה בעבר בישראל ממושכות שלא כדין; כי היא קרובה לגיל בגרות (18); וכי יש לה קרובי משפחה בגיאורגיה. עוד נקבע כי לא קיימת הצדקה מיוחדת להעלאת עניינה של המבקשת בפני הוועדה הבינמשרדית המייעצת למתן מעמד לעניינים הומניטאריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית). המבקשת הגישה ערר פנימי למשיב על ההחלטה שלא להפנות את הבקשה לוועדה הבינמשרדית, וזה נדחה בהחלטה מיום 19.8.2015.