בר"ם 3736/15

1. המבקש – שאינו מיוצג – הוא הבעלים של מגרש בפתח תקווה שעליו מבנה שמספרו בספרי העירייה 5302100000 (להלן: המגרש; הנכס). בשנת 2009 הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו עתירה מינהלית (עת"ם 1738/09) נגד המשיבים שעניינה חיובו באגרת שלטים שנתלו במגרש. לאחר שהמשיבים השיבו כי החיובים נשלחו לעותר בטעות, ניתן ביום 15.9.2010 פסק דין בעתירה (כב' סגנית הנשיא מ' רובינשטיין) שבו נרשמה התחייבות בא כוח המשיבים לעדכן את רישומי העירייה ככל שהדבר נוגע למבקש; וכן התחייבותו כי חיובים נוספים לא ישלחו למבקש. למרות האמור, לאחר מתן פסק הדין שלחה המשיבה 1 למבקש בחודש דצמבר 2010 דרישת חוב נוספת בגין אגרת שלטים. בשל כך פנה המבקש לבית המשפט בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. המשיבה טענה בתגובה לבקשה כי החיובים הוצאו עקב טעות מחשוב, והוסיפה כי "חובות השלטים הועברו למחזיקים בנכסים". בית המשפט קבע כי בנסיבות אלו התייתר הדיון בבקשה, אך נוכח התנהלות המשיבים חויבו הם בהוצאות בסך של 1,500 ש"ח לטובת המבקש.

2. בכך לא תם העניין והמשיבים לא חדלו מלשלוח דרישות חוב בגין אגרת שילוט למבקש. בשל כך נדרש המבקש בשנית לבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט נגד המשיבים. ככל שניתן להבין מן הכתובים, בבקשה זו ציין המבקש כי מספר המבנה המצוי בנכס שבבעלותו הוא 5202100000. בבקשה התקיים ביום 16.11.2011 דיון, שבמהלכו הוסכם כי המשיבים יחדלו מלשלוח למבקש הן אגרות שילוט, הן חיובי ארנונה. בא כוח המשיבים הצהיר לפרוטוקול כך: "אנו נשנה גם, לבקשת העותר, את שם המחזיק גם בהודעות השומה של הארנונה מההודעה הבאה שתישלח, כדי שיעבירו הכל ע"ש גל יוסף" (פרוטוקול הדיון מיום 16.11.2011, עמ' 2 ש' 4-3). בסופו של דיון ניתנה החלטה (כב' סגנית הנשיא מ' רובינשטיין) שזו לשונה:

"מוסכם, כי כל הודעות השומה המתייחסות הן לשילוט והן לארנונה, באשר לנכס, מגרש ועליו מבנה מספר 5202100000, הנמצא בפתח תקווה, בו המחזיק מיום 01.05.1996 ועד היום, הוא מר גל יוסף, ת.ז [...] יישלחו למחזיק עפ"י המסמכים המצויים בידי המשיבה, ובהתאם להצהרות הצדדים בדיון שבפניי" (ההדגשה הוספה – ע' פ').

3. דא עקא, המבקש המשיך לקבל דרישות חוב גם לשנת 2012. ככל שניתן להבין, דרישות תשלום אלו נסבו על נכס שמספרו 5302100000. בבקשה נוספת שהגיש לפי פקודת בזיון בית המשפט (מיום 17.1.2012) ציין המבקש כי "הנכס שמספרו 5302100000 הוא נכס שנבנה בתקופת השכירות, ככל הנראה ע"י השוכר ולא ברשותי/או בהסכמתי". עמדת המשיבים בתגובה לבקשה זו הייתה כי בהחלטה מיום 16.11.2011 נפלה טעות, שכן הנכס שצוין בהחלטה מיום זה – 5202100000 – "כלל לא שייך למבקש, אלא לאדם אחר לחלוטין". המשיבים הוסיפו כי על גבי פרוטוקול הדיון וההחלטה מיום 16.11.2011 שהועברו לעירייה בתום הדיון תוקן בכתב יד מספר הנכס, כך שהמספר הרשום בהם הוא 5302100010; וכי ברישומי העירייה תוקנו הרישומים של נכס 5302100010 וכן של נכס 5302100011 (להלן: התיקון הנטען בכתב יד). אציין כבר עתה כי לתיקון הנטען בכתב יד אין כל זכר בהחלטה מיום 16.11.2011 הן בעותק שצורף על ידי המבקש לבקשה זו, הן במערכת נט המשפט. ביום 31.1.2012 קבע בית המשפט כי למשיבה 1 ניתנת אורכה "להסדיר את נושא הודעות התשלום בהתאם למספרי הנכס הנכונים וזאת עד ליום 28.3.12". התיק נקבע לתזכורת פנימית לחודש מרץ 2012, אך לא נראה כי ניתנה בו עוד החלטה עד להחלטות בבקשות שהגיש המבקש בשנה זו.

4. חלפו להן שלוש שנים, והמשיבים הוסיפו לשלוח חשבונות ארנונה למבקש בגין הנכס שמספרו 5302100000, ואף הגישו תביעת חוב בגין חוב הארנונה נגד המבקש בסכום של 28,149 ש"ח. תביעה זו, כך המשיבים, נובעת מהחזקתו של המבקש בנכס שמספרו 5302100000, נכס שלכתחילה – כך נטען – לא נכלל בעתירת המבקש. על רקע זה פנה המבקש לבית המשפט בעת"ם 1738-09 ב"בקשה לתיקון טעות בספרה שנרשמה בהחלטה מיום 16.11.2011". במסגרת הבקשה נטען כי בהחלטה זו נרשם כי מספר הנכס שבבעלות המבקש הוא 5202100000, בעוד שהנכס היחיד המצוי בבעלותו הוא נכס מספר 5302100000. המשיבים התנגדו לבקשה, וביום 20.5.2015 דחה בית המשפט (כב' סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי) את הבקשה נוכח היעדר הסכמת מצד המשיבים לתיקון המבוקש; ובשל הזמן הרב שחלף ממועד מתן החלטת כב' סגנית הנשיא מ' רובינשטיין שאותה מבוקש לתקן, וזאת "בלא לגרוע מהליכים אחרים שיכול לנקוט המבקש".

5. בקשת הרשות לערער שלפניי מכוונת להחלטה אחרונה זו מיום 20.5.2015 (שעניינה תיקון טעות סופר בהחלטת כב' סגנית הנשיא מ' רובינשטיין). לטענת המבקש, חרף החלטת כב' סגנית הנשיא מ' רובינשטיין, המשיבים מוסיפים לשלוח אליו חשבונות ארנונה וזאת אף שאין בבעלותו כל מגרש אחר בשטח העירייה. המבקש עותר לכך שיתוקן מספר הנכס שנרשם בהחלטת סגנית הנשיא מ' רובינשטיין כך שבמקום מספר הנכס 5202100000 שנרשם בטעות, יבוא מספר הנכס 5302100000.

6. נתבקשה תשובה. המשיבים טענו כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 16.11.2011 בוטלו כל החיובים בגין נכסים שמספרם 5302100010-11 (קרי, ברוח התיקון הנטען בכתב יד). המשיבים הדגישו הן בתשובתם הן בדיון מקדמי שהתקיים לפניי כי ההסכמה שנתן בא כוחם בדיון מיום 16.11.2011 לתקן את חיוב המבקש – הן לעניין אגרת השילוט הן לעניין הארנונה – נגעה אך לשני נכסים אלה ולא לנכס שמספרו 5302100000, שהוא זה שהעירייה מבקשת לחייב בגינו את המבקש. מטעמים אלה טענו המשיבים כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא בבקשה לתיקון פרוטוקול. במהלך הדיון המקדמי שנערך לפניי הוסיפו המשיבים כי כדי להסב את חיוביו של המבקש בנכס שמספרו 5302100000 לאדם אחר, עליו לבקש מן השוכר לגשת למשרדי המשיבה 1 ולהציג הסכם שכירות בנוגע לנכס הרלוונטי או לחלופין להציג בעצמו הסכם שכירות עדכני.

           להשלמת התמונה יצוין כי המבקש הגיש ביום 28.7.2015 בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון המקדמי, שממנו עולה כאילו המבקש טען כי הוא המחזיק בנכס – בעוד שלפי דבריו בדיון, המחזיק בנכס הוא אותו גל יוסף. כעולה מתגובת המשיבים לבקשה אחרונה זו, הם אינם מתנגדים לתיקון המבוקש. לפיכך, בהסכמת הצדדים, אני מורה על תיקון פרוטוקול הדיון בבית משפט זה מיום 28.7.2015 כמבוקש.

7. לאחר עיון בבקשה רשות הערעור, בתשובת המשיבים ובנספחים שצירפו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים. הבקשה שלפנינו סבה על החלטת כב' סגן הנשיאה ק' ורדי מיום 20.5.2015 לדחות את הבקשה לתיקון טעות בהחלטה מיום 16.11.2011. בית המשפט קבע כי בהיעדר הסכמה לתיקון הטעות שנפלה בהחלטת בית המשפט מחודש נובמבר 2011, לא ניתן – בנתון לחלוף הזמן המשמעותי ממועד קבלת ההחלטה – להורות על תיקונה. אכן, אין חולק על כך שבקשת התיקון הוגשה קרוב ל-4 שנים לאחר ההחלטה שתיקונה מבוקש כעת, ולפיכך אין היא עומדת בתקופת הזמן הקבועה בחוק לתיקון טעות בנסיבות אלו – 21 ימים (ראו סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בענייננו, המשיבים אמנם מסכימים כי מספר הנכס שנכתב בהחלטה מיום 16.11.2011, 5202100000, אינו רלוונטי להתדיינות מול המבקש, אך לשיטתם כאמור לא נובע מכך שהתיקון הנדרש הוא החלפת המספר דנן במספר הנכס 5302100000 אלא למספר 5302100010, וזאת לפי התיקון בכתב יד שנטען כי נעשה בסמוך לאחר הדיון ואשר לגביו אכן הפסיקו לשלוח דרישות חוב למבקש. יצוין כי הואיל שהתיקון הנטען בכתב יד לא אושר לכאורה על ידי בית המשפט; ולכך שההחלטה המצויה במערכת נט המשפט היא בנוסח שלפני התיקון הנטען, לא ברור מדוע העירייה מסתמכת עליו. בין כך ובין אחרת, אין חולק כי ההחלטה מיום 16.11.2011 כוללת מספר נכס שגוי. הגם שייתכן שיש לפרש את התיקון הנדרש בהחלטה האמורה ככזה שחל על כלל הנכסים המצויים על המגרש שמתחילים בספרות 5302 (שכן מפרוטוקול הדיון מיום 16.11.2011, שבו ציין בא כוח המשיבים כי החיוב התבסס על טעות שנעשתה מצדם לא עולה הבחנה בין נכסים שונים על המגרש, והמשיבים אף דיווחו כי הם הפסיקו לחייב את המבקש גם בגין נכס שמספרו 5302100011, חרף כך שמספרו לא נרשם בתיקון הנטען בכתב יד), לא ניתן לקבוע זאת באופן חד משמעי במסגרת ההליך הנוכחי. על כן לא ראיתי כי גם לגופו מתקיים טעם מיוחד שמכוחו היה ניתן להאריך את המועד הקבוע להשגה על הטעות הנטענת (ראו והשוו ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל בע"מ, פסקה 6 (12.2.2012); ע"א 4308/00 עספור נ' ח'ורי, פ"ד נה(3) 865, 868 (2001)). יחד עם זאת, וכפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים, אין בדברים האמורים כדי למנוע מן המבקש להעלות טענותיו בהליך המתאים ואיני נוקט כל עמדה בעניין זה.