בר לוי ואח' נ' אבן ואח'

פסק-דין

1.לפני תביעה חוזית-כספית על סך 3,050 ₪ בגין טענת התובעים לקיומו של הסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים, לפיו, הנתבעות תשאנה בהוצאות עבודות הריסה ופירוק של מחסן המצוי במקרקעין שבחזקתן. הצדדים דרים בשכנות והינם המחזיקים ו/או הבעלים של בתים פרטיים ביישוב "עלי זהב" אשר בשומרון.

2.אליבא דגירסת התובעים, כפי שנטענה בכתב התביעה ובתשובת התובעים לכתב ההגנה, במהלך שנת 2009 ביצעו התובעים שיפוץ בביתם, ובמהלך עבודות השיפוץ, תוך תיאום והסכמת הנתבעות, פירק אחד מהפועלים שעסקו בעבודת השיפוץ את המחסן הישן שעמד במקרקעי הנתבעות. דא עקא, כי במהלך פינוי המחסן, קרס גג המחסן על הפועל ופגע בו, והתובעים נאלצו להבהיל את הפועל באמצעות אמבולנס לקבלת טיפול רפואי.

לשיטתו, פירוק מחסן הנתבעות בוצע בעקבות פניית הנתבעת 1 לתובע 1 לסייע לה לפרק מחסן פח ישן וחלוד שעמד בחצר ביתה תוך שתישא בהוצאות העבודה. התובע 1 נעתר לבקשתה והורה לאחד מפועליו לבצע המלאכה.

3.אליבא דגירסת הנתבעות כפי שנטענה בכתב ההגנה, לא נכרת כל הסכם בינן לבין התובעים. התובע 1 החל בשיפוץ ביתו אשר במהלכו פנה לנתבעת 1 מספר פעמים בדרישה לפרק את המחסן בטענה, כי זה מפריע ופוגע באסתטיקה. בנוסף, כוונתו מלכתחילה הייתה לפרק את המחסן על מנת להשתמש בחומרי הגלם כגון קרשים ועמודי הברזל למטרותיו האישיות. נוכח כך, בהסכמת הנתבעות, הפועלים של התובע פירקו את המחסן על מנת שהתובע 1 ייקח לעצמו את הקרשים ועמודי הברזל של המחסן לצורך שימושו האישי.

לטענת הנתבעות, התביעה נולדה בעקבות סכסוך שכנים שנגרם כתוצאה מהפעלת אלימות מילולית ופיזית על ידי התובע 1 כלפי הנתבעות.

התובע 1 נמצא בסכסוך אף עם שכנים נוספים, ולראיה צירפה הנתבעת 1 לכתב ההגנה הצהרת מר דוד אשכנזי- רכז הביטחון של היישוב. התובע 1 איים על הנתבעות ברצח ובתקיפות, וביום 16.11.2011 הגישו הנתבעות תלונה במשטרה נגד התובע 1 בטענת איומים, השגת גבול פלילית ותקיפה הגורמת חבלה ממש. (נספח ב.1 המצורף לכתב ההגנה).

4.בתגובת התובע לכתב ההגנה, טען התובע, כי רכז הביטחון פוטר מתפקידו לפני כשנה בנסיבות לא מחמיאות. לעניין טענת הנתבעות בגין סכסוך התובע עם שכנים נוספים, טוען התובע, כי איננו בסכסוך עם השכן ג'אמל, נהפוך הוא התובע הוא השכן היחידי שניקה את שטח המטעים השייך לשכן (מסמך המסומן ב- 11) .

5.השאלה, איפוא, השנוייה במחלוקת בין הצדדים נשוא תיק זה הינה האם העזרה שהושיט התובע 1 לנתבעות בגין פינוי המחסן שעמד בחצרן והעמדת פועל לשם כך, נעשתה בהתאם לבקשת הנתבעות ומתוך הסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים לתשלום הוצאות הפועל, או, נעשתה ביוזמתו החופשית של התובע 1 ולצרכיו האישיים?

6.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ומסמכי תיק התביעה, על צרופותיהם, לאחר שבחנתי את מכלול מסמכי התביעה אני סבור שיש לדחות את התביעה במלואה. ולהלן נימוקיי: ראשית, לא נתתי אמון בעדותו של התובע. אין חולק, כי התובע 1 ביצע את עבודות ההריסה והפינוי למחסן הנתבעות באמצעות פועל שעבד אצלו במסגרת עבודות שיפוץ ביתו במהלך שנת 2009. כאמור, התובע טען, כי פינוי המחסן נעשה לפי בקשת הנתבעות ובתיאום איתן ובהתאם להסכם בעל פה שנקשר עימן –יישאו הן בעלות הפועל בגין פינוי המחסן. כמו כן, אין חולק, כי לאחר מכן, נתגלע סכסוך שכנים קשה בין התובע 1 לנתבעת 1 , סכסוך שהוביל להגשת תלונות הדדיות במשטרת ישראל וגרר הליכים משפטיים שונים. סבורני, כי הליך זה נולד בעקבות סכסוך השכנים וכחלק בלתי נפרד מהמלחמה שמנהל התובע 1 בנתבעת 1.

7.כמו כן, לכאורה, הסכסוך בין התובע 1 לשכניו אינו רלבנטי לשאלה השנויה במחלוקת בתיק זה ואולם, סבורני, כי מעבר לכך שהגשת תביעה זו הינה תולדה ישירה מהסכסוך הקיים בין הצדדים יש בעובדות אלה לתמוך באופן עקיף בטענות הנתבעות. פעולות התובע כפי שבאו לידי ביטוי בראיות שהובאו בפני מלמדות על כך, כי התובע נהג לבצע פעולות חד צדדיות על דעת עצמו, זאת, מבלי לשתף את שכניו. כך למשך, מעיון במסמכים שצירף התובע לכתב התביעה ולתגובתו לכתב ההגנה, עולה, כי אכן התובע נמצא בסכסוך עם השכן ג'מאל לאחר שזרק בשטחו של השכן דברי "פסולת", ורק לאחר הגשת תלונה מצד השכן דאג לפנותה. כן עולה, כי התובע ביצע עבודות הסטת צינור כיבוי האש על דעת עצמו וללא נטילת רשות מאגודה ביישוב. עובדות אלו, כפי שעולות מהראיות, מתיישבות יותר עם טענת הנתבעות, לפיה, התובע היה מסוכסך עם שכניו ועשה פעולות על דעת עצמו ברכוש שאינו שייך לו. יתרה מכך, אף לגבי ההוצאות הנטענות, מלבד אישור תשלום עבור הוצאות פינוי הפועל באמבולנס לא מצאתי כל תימוכין להוצאות נוספות ומהתרשמות מהתמונות שהוצגו בפני לא מצאתי, כי פעולת הריסת המחסן דרשה ימי עבודה ומכל מקום, התובע לא הוכיח זאת כדבעי.

8.סופו של דבר- עדותו של התובע נמצאה עדות יחידה של בעל דין החפץ בתוצאות ההליך, זאת, ללא כל סיוע ראייתי לכך שנקשר בין הצדדים הסכם בעל פה, לפיו, הנתבעות תשאנה בעלות הריסת המחסן. על יסוד כל האמור לעיל, סבורני שהתובע לא עמד בנטל הדרוש במשפט אזרחי להוכחת עילת תביעתו.

9.יחד עם זאת, מדין עשיית עושר ולא במשפט נוכח ההוצאה עבור האמבולנס - לא מצאתי בנסיבות אלה לעשות צו להוצאות.

המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים.