בר לב נ' פנחס

פסק דין

בכתב תביעה שהגישה נגד המבקש טענה המשיבה, כי ביציאה ממגרש חניה בעפולה שיפשפה מכוניתו את מכוניתה וגרמה לה נזק, ששיעורו 1,170 ₪. עוד טענה המשיבה, כי מייד אחרי הפגיעה נדברו הצדדים לעמוד בצד הדרך לשם בירור העניין, אלא שהמבקש לא הגיע, ובשיחות טלפון שקיימה עימו למחרת היום הוא הכחיש כי הוא שפגע במכוניתה.

המבקש אישר בכתב הגנתו, כי היה במקום בעת הרלוונטית, אך הכחיש כי מכוניתו נגעה במכוניתה של המשיבה. הוא טען, על כן, להעדרה של יריבות בינו לבינה.

מטעם המשיבה העידה היא עצמה, ונוסעת שישבה לצידה בעת התאונה הנטענת. המבקש העיד לעצמו. על יסוד עדויות אלה קיבלה השופטת הנכבדה קמא את התביעה תוך שהיא מטילה את האחריות לגרימתה על כתפיו של המבקש, וחייבה אותו לשלם למשיבה את מלוא סכום התביעה (1,170 ₪, עליו לא חלק המבקש בכתב הגנתו), ובתוספת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

על פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפניי. עיקר טענתו של המבקש בבקשתו מכוונת לטעות שטעה, לשיטתו, בית המשפט קמא בכך שהתעלם מן הטענה בדבר היעדרה של יריבות. לדבריו, המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי מכוניתו פגעה במכוניתה. לשיטתו המדובר הוא בטעות משפטית שנפלה בפסק הדין, אשר מצדיקה מתן רשות ערעור והתערבות בפסק הדין, אף שככלל – התערבות ערכאת הערעור בפסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות נעשית במקרים חריגים בלבד.

לאחר שעיינתי עיין היטב בכלל החומר שהונח לפניי ולפני בית המשפט קמא מצאתי, כי הבקשה אינה צריכה תשובה, ולכן אדחנה מייד, בגדרה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המבקש תאר, אמנם, את בקשתו ככזו המכוונת לטעות שבמשפט שנפלה בפסק הדין, אלא שלמעשה מכוונת הבקשה לממצאים שבעובדה אותם קבע בית המשפט קמא, כאשר קיבל את גירסתה של המשיבה, לפיה מכוניתו פגעה במכוניתה. אף אם לא התייחס בית המשפט קמא במלים המפורשות לטענה בדבר העדר יריבות, הלכה למעשה נדחתה הטענה, כאשר השופטת הנכבדה קבעה כי האירוע אכן ארע, ומכוניתו של המבקש פגעה, כאמור, במכוניתה של המשיבה, ובאשמו של המבקש.

אנו נותרים, אפוא, עם בקשה, המבקשת לשנות ממצאים שבעובדה אותם קבעה הערכאה המבררת, ובכגון אלה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן כאשר הממצאים נשענים, בעיקרם, על התרשמות בלתי אמצעית מן העדים, ושבעתיים נכונים הדברים ככל הנוגע לפסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות, שם ההתערבות של ערכאת הערעור נדירה עוד יותר. בתמצית רבה אומר, מכל מקום, שהשופטת קמא סמכה את ממצאיה בעיקר על עדויותיהן של המשיבה והנוסעת שלצידה, וקיבלה אותן כמהימנות חרף הסתירות להן טוען המבקש, סתירות שעל פני הדברים אינן יורדות לשורשו של עניין. השופטת קמא אמנם התחזקה בדעתה מתוך כך שהמבקש לא הביא לעדות את אשתו, ועל כך מלין המבקש בבקשתו שלפניי, אלא שגם בלא שיינתן לעובדה זו כל משקל, די בעדויותיהן של המשיבה והנוסעת על מנת להרים את הנטל, מה גם שהמבקש מודה בהימצאו במקום התאונה, ורק מכחיש את דבר ההתנגשות בין שתי המכוניות.

סוף דבר, משום הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח חשון תשע"ד, 22 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: