בר זוהר נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

החלטה

בפניי בקשות לצווי ביניים. הבקשות הוגשו בעת"מ 23176-01-13 ובעת"מ 55649-12-12.

1. דין הבקשות להידחות. אכן, בפי המבקשות טענות ראויות לבירור בהליכים העיקריים, הסבים על טענותיהן כי יש להכיר בהן כזכאיות לדיור הציבורי. עם זאת, לא אוכל לקבוע, כבר בשלב זה, כי דין העתירות להתקבל, או כי גבוהים ביותר סיכויי קבלתן, כנטען על ידי העותרות. כעולה מן הטענות שבתגובת המשיבים, אף בפי המשיבים טענות ראויות לבירור. הדבר עולה גם מהשוואת תנאי הזכאות שנקבעו בסעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980, לאלה הקבועים בסעיף 2 לחוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב – 1972. אזכיר, כי הטענה העיקרית שבעתירות היא כי העותרות מופלות לרעה בכך שנוהל של המשיב, הנוגע לזכאות לדיור ציבורי, מבוסס על זכאות להבטחת הכנסה, ועל כן העותרות, אשר אינן מקבלות הבטחת הכנסה אלא תשלום על פי חוק המזונות הנ"ל, אינן מוכרות על פי הנוהל כזכאיות לדיור ציבורי.

2. עוד אוסיף, כי מן החומר שבפניי (ראו הודעת העותרות, 18.6.13) עולה אי בהירות עובדתית בשאלת קיומו האימננטי של פתרון (אל מול המוסד לביטוח לאומי) לקושי לו טוענות העותרות, לעניין אי קיומה של אפשרות אפקטיבית לבחור בין קצבת הבטחת הכנסה ובין קצבה לפי חוק המזונות. כך או כך, גם אם יאומץ הפיתרון עליו דובר, יש לכאורה טעם בטענות המשיב, כי מתן סעד כמבוקש למבקשות יצריך מיצוי הליכים מול הגורמים הרלוונטיים (גורמים אשר אינם צד להליך הנוכחי)(ראו פסקאות 7, 9 לבקשת המשיב מיום 18.6.13). הוא הדין אם יתקבלו טענותיהן העקרוניות של המבקשות בנקודה זו.

3. לנוכח כל האמור עולה, כי בשלב הנוכחי, לא ניתן לקבוע כי סיכויי קבלתן של העתירות, ומתן הסעד המבוקש על פיהן, גבוהים במידה המאפשרות להיעתר כבר עתה לבקשות החריגות לצו ביניים, אשר על פי טיבו הוא צו עשה לתשלום כספי.

4. אשר למאזן הנוחות. מן הבקשות עולות טענות למצוקה כלכלית, אשר לא נסתרו. לכך יש משקל. בה בעת, לא נסתרה טענת המשיב כי הוצע לעותרת בעת"מ 55649-12-12 דיור חלופי, הגם שלא באזור מגוריה הנוכחי, וכי הצעות אלה לא התקבלו על דעתה. זאת ועוד, מן הנתונים המפורטים בבקשות לא עולה, בניגוד לטענות המבקשות, חשש ממשי כי יאבדו את קורת הגג שמעליהן. בעת"מ 55649-12-12, עיקר הטענות נוגעות לגודל הדירה אותה תוכל המבקשת לשכור, בשכר דירה הדומה בעיקרו לזה אותו משלמת העותרת עתה (ראו פסקה 9 לבקשתה). בעת"מ 23176-01-13 לא עולה טענה קונקרטית בהקשר זה, מעבר לפירוט מצבה הכלכלי הבעייתי של המבקשת (פסקה 7 לבקשה לצו ביניים בהליך האמור).

5. אוסיף, כי אין מחלוקת, בהקשר זה, כי המבקשות מקבלות, כבר עתה, סיוע כספי לצורך תשלום שכר דירה. לאמור יש להוסיף, כי למתן צו ביניים שעניינו מתן סיוע מוגדל בשכר דירה, כפי שהתבקש, יכול ויהיו השלכות רוחב החורגות מגדר ההליך. בהקשר זה אני מביא בחשבון את חובותיה של הרשות הציבורית לנהוג בשוויון במתן תמיכות כספיות. נוכח מכלול שיקולים אלה, לא שוכנעתי כי שיקולי מאזן נוחות מחייבים, כנטען, ליתן צו ביניים חריג כפי שהתבקש. הדברים אמורים גם נוכח טענת המשיב, אשר אינה נטולת יסוד, כי מדובר בבקשה החותרת, על פי טיבה, לשינוי המצב הקיים ביחסי הצדדים, בטרם הכרעה סופית.

6. לא נעלמו מעיני טענות המבקשות, כי במקרים מסוימים, אליהן הפנו, ניתן סעד כספי במסגרת צו זמני. המקרים הבודדים אליהם מפנות המבקשות אינם דומים למקרה הנוכחי, הן בנושא ההתדיינות, הן בהשלכות הרוחב הצפויות, הן ביחס בין הסעד הזמני שהתבקש ובין זה שניתן. אף אין מדובר בהליכים מנהליים, דוגמת ההליך הנוכחי. במצב זה, ובאין הלכה של בית המשפט העליון העשויה להקים בסיס נורמטיבי לטענות המבקשות, אין במקרים אליהן מפנות המבקשות כדי לשנות מן המסקנה כי אין הצדקה מספקת למתן הצו הזמני המבוקש.

7. התוצאה של כל האמור היא, כי מקבילית הכוחות, המתקבלת משילובם של סיכויי ההליך ושיקולי מאזן הנוחות, אינה מובילה למתן הסעד החריג המבוקש כבר עתה. משכך, הבקשות נדחות. חרף מסקנה זו, בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.