בר גיל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע ביקש בתביעתו להכיר באירוע מוחי ממנו סבל בחודש מאי 2008 כפגיעה בעבודה.

2. התובע, יליד 1969, היה בתקופה הרלוונטית לתביעה בעל חברה למסחר ברכבים, הממוקמת ברח' יוחנן הסנדלר 3 הרצליה פיתוח, בעל ותק של כ-20 שנים כסוחר מכוניות.

התובע טען בתובענה כי ביום 11.5.08 היה ויכוח סוער עם עובד שלו, מנהל מכירות מר אדיר טרבולסי (להלן: "אדיר").

3. במסגרת קדם המשפט שהתקיים בפני כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ביום 25.6.13 הסכימו ב"כ הצדדים כי התובע סבל מאירוע מוחי והוגדרה הפלוגתא מושא ההכרעה כך: "האם אירע אירוע חריג בעבודת התובע אשר קדם לאירוע המוחי בו לקה ביום 11.5.08 או סמוך לכך; ככל שכן – שאלת הקשר הסיבתי ומאזן ההשפעות".

4. ביום 19.11.13 נקבע בפנינו דיון לשמיעת הוכחות, אך לא כל העדים המבוקשים התייצבו לחקירה. ב"כ הצדדים הסכימו בדיון כי עובדות המקרה ייקבעו בהתאם לחומר החקירה אשר עמד בפני פקיד התביעות, בנוסף לחומר רפואי מטעם שני הצדדים. כן, הוגשו בהסכמה תביעה שהגיש התובע נגד הפניקס חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") ואישור מטעם הפניקס לתשלום עבור מחלות קשות (ת/1).

אישרנו את הסכמת ב"כ הצדדים ולא נשמעו עדויות בתיק. בין היתר, לקחנו בחשבון כי כתוצאה מהאירוע המוחי נגרמו הפרעות בזיכרון של התובע, אשר עלולות לפגוע ביכולת התרשמותנו לגבי עובדות המקרה.

נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים לאחר מכן, הוגש דו"ח חדר מיון מיום 11.5.08 והתיק הועבר להכרעה.

5. עובדות המקרה

התובע הגיש לנתבע בקשה לדמי פגיעה בגין אירוע בעבודה מיום 8.5.08 (יום חמישי בשבוע).

התובע נשאל על ידי חוקר המוסד מה היה באותו יום בעבודה והשיב כי הגיע לעבודה בערך בשעה 9:00 והיה לו ויכוח עם אדיר, הוויכוח היה חריף וקשה, הוא לא זכר על מה היה הוויכוח אך כן זכר שהוא זרק אל אדיר את הטלפון הסלולארי שלו. התובע אמר "הרגשתי לא טוב, כאבים בצד שמאל בחזה". אחר כך גיסו של התובע הסיע אותו לבית החולים איכילוב.

התובע טען כי אדיר עבד אצלו כ-12 שנים ובמהלך התקופה התעוררו בניהם ויכוחים רבים אך בפעם ההיא היה מדובר בוויכוח חריג שכמעט שהגיע לאלימות.

כאמור, בשל בעיות הזכרון של התובע הוא לא זכר את נסיבות הוויכוח, כמה זמן הוא נמשך והאם היו עדים לו.

אדיר נשאל בחקירתו האם היה "ויכוח חריף או ריב עם התובע" והשיב שאכן היה אבל הוא אינו זוכר על מה, היו "קללות וצעקות וכמעט הרמת ידיים. ככל הזכור לי כל אחד מאיתנו זרק על השני פלפון".

בהתאם למסמכים הרפואיים התובע הגיע קודם לרופא קופת חולים (רופא משפחה) ביום 11.5.08 (יום ראשון) בשעות הצהריים ובהמשך לחדר מיון בבית החולים איכילוב, שם אושפז. אשת התובע (היום גרושתו) גב' חלי בר גיל וגיסו מר רונן תורג'מן הסיעו את התובע לבית החולים.

כאשר נשאלה גב' בר גיל לגבי מה שאירע לתובע היא השיבה כי יום לפני (כנראה בשבת) הוא לא חש בטוב, נרדם לו אזור הפנים, למחרת (יום ראשון) עדיין לא הרגיש טוב והתלונן על כאבים בכל איזור הראש, אז היא קראה לאחיה, מר תורג'מן, והם הביאו את התובע לטיפול רפואי. לפי דברי אשת התובע "באותו היום דוד לא חש בטוב ולא היה בעבודה", כאשר הוסיפה שהוא לא סיפר על כל ויכוח בעבודה.

התובע היה אצל רופא המשפחה, כאמור, בשעת הצהריים, ונרשמו "תלונות על לחצים בחזה השמאלי, פרסטזיות ביד שמאל ורגל שמאל", מבלי לתאר אירוע חריג כלשהו (ראו נ/2) .

לאחר מכן, הוא הגיע לחדר מיון והתלונן על לחץ בבית החזה "יומיים לסירוגין", ללא כל אזכור של ויכוח או אירוע בעבודה.

התובע שוחרר מבית החולים ביום 12.5.08. באותה עת טרם אובחן אירוע מוחי, שאובחן מספר חודשים לאחר מכן.

התובע היה במצב של אי כושר לעבוד תקופה ממושכת והוגשה חוות דעת של רופא תעסוקתי, ד"ר י.ש. גושן, מיום 15.3.12. בחוות הדעת לא תואר אירוע כלשהו בעבודה כגורם או זרז לאירוע מוחי (אף שאנו מודעים שחוות הדעת תעסוקתית אינה אמורה לשים דגש בגורם המחלה, אלא בהשלכותיה התעסוקתיות).