בר און נ' ענבל - חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע.

1.התובע הינו מורה לנהיגה. ביום 5.7.12, נערך מבחן נהיגה מעשי לאחת מתלמידותיו. התלמידה נהגה ברכב ולידה היה הנתבע 3 שהינו בוחן מטעם משרד התחבורה.

2.לטענת התובע, במהלך מבחן הנהיגה, אירעה תאונת דרכים, כאשר משאית הנושאת מנוף שהייתה נהוגה על ידי הנתבע 4 ומבוטחת על ידי נתבעת 2, פגעה ברכבו וגרמה לו נזקים. התובע הגיש תביעה נגד הנתבע 3 ונתבעת 1, שהינה הקרן הפנימית לניהול ביטוחי משרדי הממשלה השונים, מאחר ולטענתו, גם נתבעת 1 וגם נתבעת 2 דחו את תביעתו.

3.הנתבעים 1 ו-3 טענו כי אין להטיל עליהם אחריות כלשהי לאירוע התאונה שכן רכב התובע היה בעצירה מוחלטת והתאונה אירעה כתוצאה מאשמו הבלעדי של נתבע 4. הנתבעים 2 ו-4 טענו כי האחריות לתאונה מוטלת על הנהגת שנהגה ברכב התובע בעת התאונה ועל נתבע 3 שבחן אותה באותה עת.

4.לגרסת הנתבע 3 רכב התובע הגיע לצומת מרומזר אליו מוליכים שני מסלולים, בהתקרב הרכב לצומת הבהב הרמזור לקראת מופע אדום, התלמידה שנהגה ברכב, שנסע בנתיב הימני, האטה ועצרה, או אז פגעה המשאית בחלקו האחורי של הרכב. נתבע 3 הסיק כי המשאית הנהוגה על ידי נתבע 4 נסעה בנתיב השמאלי, לא הספיקה לבלום, ניסתה לעקוף רכב אחר שהיה לפניה ואז פגעה ברכב התובע. לטענת נתבע 4 התאונה אירעה כאשר שני כלי הרכב היו בנסיעה והוא נסע מאחורי רכב התובע שנסע ב"זיגזגים" ובהתקרבו לצומת סטה לנתיב הנסיעה שלו, דבר אשר גרם לקרות התאונה.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, עיינתי בכתבי הטענות ובתמונות של רכב התובע לאחר הפגיעה, אני סבור כי דין התביעה להתקבל. אביא את נימוקיי.

6.אין בידי לקבל את גרסת הנתבע 4. סתירה מהותית הייתה בגרסתו של הנתבע 4, אשר בנשימה אחת טען טענות אלה: כי התאונה הייתה תוך כדי נסיעה כשהרמזור הבהב לקראת מופע אדום, רכב התובע סטה לנתיב נסיעת המשאית כ 3 עד 5 מטר מהגיעם לצומת, וכי שני כלי הרכב עברו את הצומת. עובדות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. יתר על כן, גרסתו של הנתבע 3 נראית סבירה והגיונית יותר מאשר גרסת הנתבע 4.

7.תמונות רכב התובע מצביעות על כך כי לרכב נגרם נזק בחלקו האחורי- בקטע השמאלי. המדובר בנזק של מעיכה קשה כלפי פנים המעידה כי היא נגרמה על ידי כלי רכב כבד שבולט ממנו דבר מה – תיאור שיכול להתאים לקדמת משאית הנושאת מנוף דוגמת זו שהיתה נהוגה בידי נתבע 4. אילו התאונה ארעה גרסת הנתבע 4 היה ניתן לצפות לקיומו של נזק על פני שטח רחב יותר של החלק האחורי של רכב התובע ולא נזק ממוקד בלבד, כפי שקיים בפועל.

8.לאחר אירוע התאונה רשם הנתבע 3 דו"ח באשר לנסיבות אירוע התאונה. הנסיבות שתוארו בדו"ח תואמות את הפרטים שנמסרו במהלך שמיעת הצדדים והולמים את מוקד הנזק שברכב התובע ויתר הנסיבות שפורטו על ידי הצדדים.

9.לא ראיתי לייחס משקל לאי הבאתה לעדות של נהגת רכב התובע, לנוכח המפורט בפסק דין זה.

10.אשר לנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי (והשמאי אף התייצב בבית המשפט בדיון שנערך ביום 23.5.13) שממנה עולה כי הנזקים שנגרמו לרכבו מסתכמים בסך של 8914 ₪ ללא מע"מ. כן צורף לכתב התביעה חשבון שכ"ט שמאי בסך שך 910 ₪. סה"כ נזקיו הישירים של התובע הינם 9824 ₪. התובע טען להפסדים נוספים והציג אישור מרואה החשבון בדבר הכנסותיו ליום. איני רואה לפסוק לתובע פיצוי כנטען על ידו שכן לא הוכח לפני כמה זמן הרכב היה בתיקון ומה עשה התובע כדי להקטין את נזקיו במהלך שהות הרכב בתיקון, כמו כן, לא הוכיח התובע כי נגרמה ירידה בהכנסותיו בתקופה בו ארעה התאונה.

11.אשר לנתבעים 1 ו- 3 , לאור המסקנות שבפסק הדין, אין הנתבע 3 אחראי לאירוע התאונה ומשכך דין התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 3 להידחות, בנסיבות העניין ללא הוצאות.

12.לאור המקובץ לעיל, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעים 2 ו-4, ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 9814 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד התאונה (5.7.12) ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות בסך של 700 ₪ (בשים לב להתייצבות השמאי). הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.

ניתן לערער על פסק הדין ברשות בבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ג, 13 יוני 2013, בהעדר הצדדים.