ברק נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן - פקודת התעבורה) בה נפסל המבקש ע"י קצין משטרה מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים .

נסיבות האירוע הינן כדלקמן :

בתאריך 24.07.11 בסמוך לשעה 07:00 לערך נהג המבקש במונית מס' רישוי 74-770-25 (להלן: המונית) ברחוב שד' וולקני מכיוון דרום לצפון ברחובות ולא ציית לתמרור ב-37 המוצב במקום, כתוצאה מכך התנגש עם חזית המונית בדופן קדמית שמאלית של אוטובוס מס' רישוי 87-340-01 (להלן:האוטובוס) שנסע ברחוב חנה אברך מכיוון מזרח למערב, מההתנגשות נפצעו שתי נוסעות שהיו באוטובוס אשר נזקקו לטיפול רפואי.

המבקש עותר לביטול הפסילה המנהלית, טענתו היא שלמרות שציית לתמרור ועצר בקו העצירה אירעה התאונה בינו ולבין האוטובוס.

לדבריו רישיון לנהוג מונית הוא מקור פרנסתו היחיד וכתוצאה מבעיות רפואיות שונות אין באפשרותו לעבוד בעבודה אחרת, עוד הוסיף כי הוא גרוש ,אב לשני ילדים ומשלם דמי מזונות, כמו כן למיטב ידיעתו זו התאונה הראשונה בכל שנות נהיגתו ולאור הסיבות שצוינו לעיל מבקש לבטל את הפסילה שהוטלה עליו על ידי קצין המשטרה ולהחזיר לו את רישיון הנהיגה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת שבכיוון נסיעת הנאשם היה תמרור עצור ותן זכות קדימה ועקב אי הציות לתמרור נגרמה תאונת . עוד ציינה המשיבה כי המבקש נוהג משנת 95 ולחובתו 30 ה"ק שמתוכן 4 עבירות תעבורה של אי ציות לתמרור עצור ולכן עברו מכביד ביחס לוותק נהיגתו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק המשטרה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות וזאת מהנימוקים הבאים:

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מדינת ישראל נקבע ע"י כבוד השופטת פרוקצ'ה :

"שיקול הדעת הניתן לאיש משטרה לעניין זה בנוי משני רבדים : האחד-רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני-עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו "

עוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה אינה אלא קיום ראיות לכאורה.

לשאלת קיום ראיות לכאורה

המבקש בהודעתו שמסר תחת אזהרה בסמוך לאירוע למעשה מאשר בדבריו שהתאונה התרחשה כתוצאה מאי עצירה , "שאלה : אני מבין בהמשך לתשובתך לשאלתי קודם כי לא עצרת את הרכב בקו העצירה אלא שהיית בגלישה לתוך הצומת, האם נכון הדבר ?" "תשובה : כן הדבר נכון" (שורה 22 – 23 גיליון מס' 2 מהודעת נהג תחת אזהרה).

נהג האוטובוס מסר גרסה ברורה ומפורטת בה תיאר שהוא נסע במהירות איטית והופיע מולו המונית מצידו השמאלי ולאחר ניסיון בלימה התרחשה התאונה.

בתיק המשטרה קיים גם דו"ח בוחן ותרשים תאונות דרכים שנערכו על ידי בוחן תנועה רס"ר יחי כותה מסקנותיו כפי שבאו לידי ביטוי בסיכום תיק החקירה הינה שהמבקש נכנס לצומת מבלי לעצור את רכבו כלל ולא נתן זכות קדימה לאוטובוס והתנגש עם חזית המונית בדופן קדמית שמאלית של האוטובוס ובכך גרם לתאונה .

כמו כן ,קבע הבוחן שלנהג המונית היה שדה ראיה פתוח בקו העצירה כ-32 מטרים לימין ו-7 מטרים לשמאל ומסקנתו מתיישבת עם הודעתו של נהג האוטובוס והמלצתו היא להעמיד את המבקש לדין כי מחומר החקירה מסתמנת אשמתו של המבקש.

לתיק צורפו תמונות של כלי הרכב הפגועים ולאחר עיון בהן נראה שהמונית שהייתה נהוגה על ידי המבקש נפגעה במרכז חלקה הקדמי ואילו האוטובוס נפגע בחזיתו השמאלית בפינת הפנס פגיעה אשר מאפיינת התפרצות לנתיב נסיעה אשר יכולה הייתה להימנע בעצירת המונית בתמרור עצור.

לאור האמור לעיל ועל פי החומר המצוי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לאחריותו של המבקש לגרם התאונה .

לשאלת המסוכנות בהמשך נהיגתו של המבקש

מסוכנותו של נהג נמדדת באמצעות שני מקורות .