ברק נ' אלקטרו ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 25/6/09 בסמוך לבית החולים רמב"ם בחיפה.

טענות התובעים

2.לטענת התובעת, שעה שהיו בנסיעה מבית החולים לכיוון ביתם, כאשר בעלה נוהג ברכב, יצא לפתע, הנתבע 2, כאשר הוא נוסע לאחור במשאית השייכת לנתבע 1, מתוך חנייה המצויה באחת הכניסות לבית החולים, ופגע ברכבם. לטענתה, לאחר התאונה, הביע הנתבע 2 את התנצלותו וטען כי לא הבחין ברכבם.

3.בדיון, הוסיפה התובעת וטענה כי נסעו באיטיות, שכן המדובר בכביש בו לא ניתן לנסוע מהר ולאורכו מצוייות חניות רבות, המחייבות נהיגה זהירה. בעלה של התובעת לא הספיק לבלום טרם התאונה והפגיעה נגרמה בכנף האחורית הימנית של רכב התובעת. התובעת טענה כי הבחינה בשומר עומד בסמוך לשער ולא הבחינה כי למשאית אורות רוורס. התובעת טענה בתחילה, כי הבחינה במשאית "רק כשמשאית התחילה לנסוע אחורה" (עמ' 1, ש' 19), אך בהמשך אישרה כי ראתה את המשאית עומדת בצד ימין במאונך לכביש (עמ' 1 ש' 25).

4.בעלה של התובעת, התובע, מסר כי בהיותו בנסיעה, חש, לפתע, במכה בחלקו האחורי ועצר את הרכב. הנתבע 2 ירד מן המשאית וביקש סליחה. לדבריו, לא הבחין במשאית קודם לפגיעה. לשאלת הנתבעת 3, טען התובע כי ידוע לו שהרכב עבר תאונה נוספת בה נפגע מאחור וכי קודם לרכישתו, כאשר היה בבעלות חברת השכרה, לא היו לרכב תאונות כלשהן.

טענות הנתבעים

5.לטענת הנתבעים, נהג הנתבע 2 לאחור כאשר מכוון אותו שומר בית החולים. התובע, בחר לעקוף את המשאית, במקום להמתין עד שזו תסיים את נסיעתה לאחור ותצא אל הכביש וכך נגרמה התאונה. עוד מתברר כי לנתבע 2 לא היה רשיון נהיגה תקף בעת התאונה. הנתבעת 3 טענה להעדר כיסוי ביטוחי, לאור העובדה שהנתבע 2 נהג ללא רשיון בתוקף, בניגוד לתנאי הפוליסה. הנתבעת 3 הגישה לעיון בית המשפט צילום מנתוני רשיון הנהיגה של הנתבע 2 במשרד הרישוי, ממנו עולה כי שלילת רשיון הנהיגה של הנתבע 2 היא מתאריך 28/5/09, היינו, כחוק לפני התאונה נשוא תיק זה. עוד טענה הנתבעת 3 כי חישוב ירידת הערך שבוצע לרכב התובעים אינו מוצדק, אולם לא הובאה כל ראיה סותרת בעניין.

עיון בהודעת הנתבע 2 לחברת הביטוח מעלה כי נרשם בה שהלה נסע לאחור כאשר לפתע פגע בו רכבם של התובעים. בצד הדברים הוספה, ככל הנראה, על ידי איש ביטוח, הערה בזו הלשון "ברצוני לציין שהמבוטח שלנו נסע עם מכוון. נא לדבר איתנו או עם הנהג". קיים מזכר נוסף ברוח הדברים הללו המצורף להודעה לחברת הביטוח.

6.הנתבע 2 טען כי שומר בית החולים כיוון את נסיעתו לאחור, כאשר הוא עומד בצד שמאל של המשאית, בצד הקרוב אל הכביש. לדברי הנתבע 2, הגיע כבר לתוך הכביש, או כלשונו "אני הייתי חצי בחוץ....בגלל שהייתי חצי בחוץ אין שום סיכוי שהוא לא עקף אותי, הוא היה צריך לעצור ולהמתין...." (עמ' 3, ש' 19-21)

הנתבע 2 טען, בתחילה, "אני ראיתי שהוא עקף אותי" (עמ' 3, ש' 17), אך בהמשך הודה כי "אני לא ראיתי אותו עוקף, אני מניח כך..." (עמ' 3, ש' 19)

השומר לא הובא להעיד.

הנתבע 2 הסביר כי התנצל בפני התובעים "מתוך טבעיות" (עמ' 3, ש' 26).

הנתבע 2 הוסיף והסביר כי היה לו רשיון, אולם תוקפו פג והוא קיבל מועדת הקנסות שוברי תשלום אותם שילם, אולם בהמשך, התברר כי עליו לשלם סכומים נוספים. לדבריו, המשיך לנהוג למרות שידע שרשיונו אינו בתוקף כל עוד לא יסדיר את נושא תשלום הקנסות. בהמשך דבריו טען "לא ידעתי שאני נוהג בלי רשיון, לא ידעתי כמה זמן הוא פג תוקף, כל פעם שנתתי לעוה"ד לטפל בכך, היא משכה אותי... לא היה לי כסף לשלם, אני נשוי עם 4 ילדים, לא יכולתי לעזוב את העבודה לכן שילמתי בתשלומים" (עמ' 3 ש' 27 עד עמ' 4 ש' 2).

7.נציג הנתבעת 1 טען, באשר לנושא הכיסוי הביטוחי, כי החברה נוהגת לבדוק את רשיונות הנהיגה של הנהגים, בעת הגעתם לחברה. מעבר לכך, אין הם בודקים ואין להם אפשרות לדעת אם לנהג מסוים נשלל הרשיון. חובתו של הנהג לדווח על כך.

דיון

8.שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן התרחשות התאונה. כמו כן, שמעתי אף את עדות התובעת, אשר היתה ברכב התובעים בעת התאונה. עיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה דו"ח השמאי, חשבון שכ"ט שמאי, הודעת הנתבע 2 לביטוח, תמונת נזק, צילום מנתוני רשיון הנהיגה של הנתבע 2 במשרד הרישוי, צילום רשיון רכב התובעים מיום 20/6/2008 וצילום רשיון נהיגה של הנתבע 2 ממנו עולה כי תוקפו עד ליום 1/5/2010.

9.אחר אלה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, בחלקה, כפי שיוסבר להלן.

התובעים טוענים כי בעודם נוסעים בכביש היוצא מבית החולים רמב"ם, יצאה, לפתע, משאית נהוגה על ידי הנתבע 2, מתוך חניה בימין הדרך, כאשר לדבריהם, איש לא כיוון את הנתבע 2 בעת נהיגתו לאחור. המשאית נסעה לתוך הכביש ופגעה ברכבם, בחלקו האחורי הימני. התובע טען כי לא הבחין במשאית עד לאחר התאונה. התובעת טענה מספר גרסאות באשר לכך. באחת מהן טענה כי הבחינה במשאית עומדת בימין הדרך כאשר נסעו ובאחרת טענה כי הבחינה בה רק כאשר התחילה לנסוע לאחור.

מנגד, טוען הנתבע 2, כי כוון לאחור על ידי שומר בית החולים, אשר עמד לשמאל המשאית וכי התובעים הם שגרמו לתאונה, כאשר המשיכו בנסיעה, תוך עקיפת הנתבע 2, אולם הנתבע 2 בעצמו הודה כי לא הבחין בעקיפה אלא הניח שכך היה. השומר, אשר ככל הנראה, היה עד לתאונה, לא הובא להעיד, על אף שזהותו, מטבע הדברים, ידועה לנתבע 2. משכך, לא ניתן היה לקבל את גרסתו לאירועים, ויש לזקוף את הדבר לרעת הנתבעים, אשר יכולים היו לזמנו להעיד, כתמיכה לגרסת הנתבע 2.