ברקוביץ נ' קנדל ואח'

פסק דין

התביעה היא תביעת התובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בגין עבודות הריסת קיר שביצעה הנתבעת סגולוביץ עבור הנתבע קנדל.

לטענת התובע, תוך כדי ביצוע העבודות התמוטט קיר וגרם לנזקים חמורים לציוד וכלי עבודה שהיו מונחים בשטח התובע.

התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת שמאית של השמאי קגן צבי שעל פיה מגיעים הנזקים לסך של 18,513.50 ₪ והוא דורש לחייב את הנתבעים בתשלום הפיצוי האמור.

הנתבע 1 הציג לי היום כתב הגנה שלטענתו הגיש לבית המשפט כבר ביום 17/1/10 ובו טען כי הנתבעת 2 היא שאחראית לביצוע העבודות מאחר והוא שכר אותה לבצע אותן ואף לאחר שארע הארוע, ציינה הנתבעת 2 כי היא לוקחת אחריות מטעמה ואף הזמינה שמאי למקום.

כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 הוגש רק ביום 7/10/10 חרף העובדה שבהחלטה מיום 17/5/10 קבעתי כי לא תינתנה ארכות נוספות לנתבעת (שביקשה וקיבלה ארכות רבות קודם לכן) וקבעתי כי על הנתבעת להגיש את כתב ההגנה מטעמה עד ליום 10/6/10.

הנתבעת עשתה דין לעצה והגישה את כתב ההגנה רק ביום 7/10/10 בלי לבקש וכל שכן בלי לקבל, את רשותו של בית המשפט להגיש את כתב ההגנה במועד הזה.

רק לפנים משורת הדין לא התעלמתי בנסיבות האלה מכתב ההגנה, ואיפשרתי הן לנציג הנתבעת והן לנציגת חב' הביטוח מטעמה לטעון באריכות בדיון היום, והכל חרף העובדה שחברת הביטוח אינה צד להליך והנתבעת גם לא ביקשה באופן פורמלי לצרפה להליך וגם לא הגישה כנגדה הודעה לצד שלישי.

בדיון היום התברר כי השמאי שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה זומן על ידי הנתבעת 2.

בנסיבות האלה לא ברור כיצד יכולה הנתבעת 2 לטעון כנגד הממצאים שבחוות דעת השמאי, בפרט שגם היום לא הגישה חוות דעת אחרת מטעמה.

לפיכך, אני דוחה את כל טענות הנתבעת 2, וחברת הביטוח מטעמה, באשר לפרוט הנזקים שמופיעים בחוות הדעת, או שומת הנזקים האלה כפי שהיא מופיעה בה.

אין לקבל את טענות הנתבעת 2, או חברת הביטוח מטעמה, לפיהן יש להפחית משווי הנזקים שמפורטים בחוות הדעת סכומים כאלה ואחרים בשל גיל הפריטים שניזוקו. חוות דעת נגדית לא הוגשה ואין לכן כל בסיס לטענה לפיה שווי הפריטים נמוך יותר רק מחמת גילם.

התובע זכאי לפיצוי שיחזיר את המצב לקדמותו, היינו יאפשר לו כלים שמישים ותקינים ואיש מהצדדים לא הציג בפני ראיה לכך שניתן להחזיר את המצב לקדמותו בעלות פחותה מזו שפורטה בחוות הדעת.

עם זאת, התברר מהדיון היום כי חלק מהפריטים שצויינו בחוות הדעת אינם שייכים לתובע והתובע אינו זכאי לכן לקבל פיצוי בגינם. פריטים ששייכים לבנו של התובע, התובע אינו זכאי לפיצוי בגינם והבן אינו צד להליכים שבפני.

לפיכך, יש להפחית מהסכומים שפורטו בחוות הדעת את שווי הפריטים ששייכים לבן: הסולר ועלות חומרי הבניין שהיו בשטח.

עלות חומרי הבניין שהיו בשטח מגיעה לסך 1,623.5 ₪ ובצרוף מחיר הסולר, מדובר על 4625.5 ₪ שאין לפצות בגינו את התובע.

התובע זכאי אפוא על פי חוות הדעת שצורפה לתביעה ובניכוי הסכומים שציינתי לעיל, לפיצוי בסכום של 16,890 ₪.

סכום זה על הנתבעת 2 לשלם לתובע.

לא ראיתי מקום לחייב את הנתבע 1 בפיצוי לתובע, זאת מאחר שנחה דעתי כי הנתבע נהג כאדם סביר, אם לא למעלה מזאת, כששכר את שרותיה של הנתבעת 2 שהיא חברה שעשתה עבורו עבודות רבות בעבר ואף מבוטחת בביטוח אחריות מקצועית.

בנסיבות האלה, אין להשית על הנתבע 1 חובה לפקח על עבודתה של הנתבעת 2 או להתריע על סכנה כלשהי, ואם קמה סכנה כתוצאה מביצוע העבודות, היה על הנתבעת 2 להתריע על כך.