ברקוביץ נ' ברקוביץ

החלטה

בפניי בקשה לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. לחלופין, בקשה להעברת התביעה לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט לענייני משפחה.

א. העובדות בקליפת אגוז-

המדובר בתביעה לפינוי נכס, שהגישה המשיבה כנגד בנה הבגיר(להלן: "המבקש").

לטענת המשיבה הנכס , שברח' הרצל 126, הידוע גם כגוש 38001, חלקה 7, הנו בבעלותה ובבעלות גיסתה, הגב' ברבלטה דבורה.

על פי כתב התביעה, לפני כ- 2 עשורים, המשיבה נתנה הסכמתה לכך, שהמבקש, בנה, יפעיל בנכס את עסקו, "משתלת נווה מדבר".

לטענתה, עם השנים התגלע סכסוך משפחתי בין האם לבנה וחרף אותו סכסוך, המבקש המשיך להפעיל את עסקו בנכס, והתעלם כליל מדרישותיה של האם לקבל דמי שכירות ראויים בגין השימוש בנכס. על פי טענת המשיבה, יחסיה עם המבקש חודשו בסוף חודש אוגוסט אשתקד, בעקבות חתונת בתו. יחסים אלו שוב עלו על שרטון, עם דרישותיה המחודשות של האם לקבל שמי שכירות בגין השימוש בנכס, לצורך מימון מגוריה בבית אבות.

הבן הגיש בקשה לסילוק על הסף, כאמור. בבקשה נטען, שנוכח העובדה שבעלי הדין הנם אם ובנה, הסמכות לדון בנושא זה הנה, בסמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה.

בתגובה לבקשה, טענה המשיבה, כי המדובר בתביעה לפינוי נכס בשל אי תשלום דמי שכירות , וכי בסכסוך מסוג זה, אין כל משמעות לעובדה כי הבקשה הוגשה על ידי אם כנגד בנה, ולכן דינו להיות נדון כסכסוך אזרחי "רגיל".

ב. דיון והכרעה-

על פי סעיף 1 (2) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") , לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות הייחודית לדון ב :

"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין משפחתו, או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו , שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא" . (הדגשה שלי- י.ט.)

הדיבור "בן משפחתו" הנו לרבות ילדו (ראה סעיף ההגדרות (2) (ב) לחוק).

התרשמותי הברורה הנה, שמדובר בסכסוך שנבע מתוך הקשר המשפחתי.(בהקשר זה ראה: רע"א 6558/99 חבס נחום נ' חבס דין , פד"י נ"ד(4) ,337).

מעבר לזהות הצדדים ולהיותם אם ובנה, לא ניתן להתעלם מכך, שבעבר כשהבן קיבל את רשותה של האם להפעיל את עסקו מהנכס- הרשות ניתנה לו רק בשל הקשר המשפחתי ביניהם, ושרשות זו פקעה בעקבות סכסוך משפחתי שהתגלע ביניהם. הדבר עולה גם מדבריה של האם שתיארה זאת בכתב התביעה ותצהיר התומך בו:

"לפני כשני עשורים, נתתי רשות לבני להקים בנכס בית עסק ....לאחר מכן ובעקבות סכסוך שנגרם במשפחה, נדחק הקשר ביני ובין בני אך בני המשיך לקיים את בית העסק..." (ראה: סעיפים 5-6 לתצהיר שצורף לכתב התביעה) .

בנסיבות המתוארות לעיל, אני קובע, כי הסמכות לדון בתביעה זו, מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה.

באשר לסעד של סילוק על הסף, כידוע, סילוק תובענה על הסף הוא סעד מרחיק לכת, ומצופה, כי השימוש בו יעשה במקרים חריגים ביותר. [ראה בהקשר זה רע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ. אברהם אהרוני (נבו – 1.12.08), וכן בע"מ 8329/10 פלוני נ. פלונית (נבו 16.12.10)].

ההלכה הנוהגת היא, כי רק במקום שבו קיימת וודאות, שגם אם יוכחו כל טענות התובעת, זו לא תהיה זכאית לסעד המבוקש, ניתן וצריך להורות על סילוק ההליך על הסף.

די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה, תזכה התובעת בסעד שהיא מבקשת, כדי לשלול האפשרות שהתביעה תימחק על הסף. בהקשר זה, ראה ע.א. 35/83 חסין נ. פלדמן, פד"י לז'(4) 721 וכן, רע"א 1383/07 חב' שמעון צרפתי בע"מ נ. שתולים, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ [פורסם בנבו] .