ברקוביץ נ' בוריס ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי רכוש שנגרם לרכב התובעת.

גרסת התובעת:

התובעת טוענת, כי ביום 21/7/09 נסעה ברח' קדיש לוז ותוך כדי נסיעה ובצורה פתאומית, רכב מ.ר. 5046319 יצא מחניה, מבלי להסתכל, לטענתה, בעת ההשתלבות ברח' קדיש לוז ומבלי לתת לה זכות קדימה ועל מנת לא לפגוע ברכב צד ג' הסיטה את רכבה ימינה ופגעה בעמוד. הרכב הנהוג בידי נתבעת 2, לשיטתה, עזבת המקום ונאלצה לרדוף אחריה על מנת לקבל את הפרטים.

בהמשך, עתרה התובעת לפצותה בסך 1,098 ₪ והמציאה הצעת תיקון לרכב בסך 750 ₪, לא כולל מע"מ.

לפי הצעה זו, הפגיעה נגרמה בכנף קדמי ותיקון מגן קדמי, אך באישור זה אין תאור באיזה צד, האם מדובר בצד ימין או בצד שמאל.

גרסת הנתבעים:

הנתבעת מס' 2 מאשרת שביום 21/7/09 נהגה ברכב מ.ר. 5046319 ויצאה מחניה של בית מס' 24 ברח' קדיש לוז, אך יציאתה והשתלבותה נעשתה בזהירות מרובה, לאחר שהסתכלה לשני הצדדים, בשל שדה הראייה המוגבל ולאחר שהבחינה כי הרחוב פנוי, פנתה שמאלה.

לגרסתה, לאחר שעברה 30 מ' אחרי הפנייה, שמעה רעש של חריקה ופגיעה במראה האחורית ולאחר שהסתכלה במראה ראתה רכב אפור-ירוק מצד קדמי ימני, פגע באחד הרכבים החונים בצד המדרכה. התאונה הזו, לשיטתה של הנתבעת, היתה במרחק של 13-15 מ' מאחורי הרכב, או אז עצרה את הרכב, הפעילה אורות מצוקה וחזרה לבדוק מה קרה עם הרכב שנפגע ובמקרה הצורך, לעזור.

הנתבעת מאשרת שהיו שריטות על המכונית והשאירה את מספר הפלאפון והשם שלה לנהגת, כדי שיהיו לה עדים לגבי התאונה.

הנתבעת, בהמשך לכתב ההגנה העירה, שלפני היציאה מהחניה ממנה יצאה, קיים פס האטה, על מנת למנוע את המהירות הגבוהה. לטענתה, ככל הנראה התובעת נסעה במהירות.

הכרעה:

עדות התובעת הינה עדות יחידה של בעל דין, אך לאחר ששמעתי את הצדדים וגרסאותיהם בפני, אני מבכר את גרסתה של התובעת על פני זו של הנתבעת.

ראשית, הנתבעת מאשרת שבאותו יום אכן היא יצאה מהחניה של בית מספר 24, ברח' קדיש לוז, מה שמאשר בנקודה זו את גרסת התובעת.

שנית, הנתבעת אף מאשרת התרחשותה של תאונה של רכב התובעת, אם כי התובעת שהיא פגעה בעמוד ואילו הנתבעת טוענת שהיא פגעה ברכב אחר, אך קיומה של הפגיעה אינו נתון במחלוקת וגם דבר זה, מחזק את גרסת התובעת.

שלישית, הנתבעת ולאחר שלטענתה עברה מספר רב של מטרים ובאורך פלא הקפידה להסתכל במראה והייתה בקשר עין עם הרכב של התובעת, שצבעו אפור-ירוק פוגע ברכב שחונה בצד המדרכה.

לאחר שהנתבעת השתלבה ונסעה, לשיטתה, מרחק שבהתחלה היא טוענת ל- 30 מ' ממקום החניה ולאחר מכן, בהמשך כתב ההגנה, מציינת שהתאונה במרחק 13 עד 15 מ', מדוע שתקפיד, לאחר שהשתלבה ברחוב ונסעה, לשמור על קשר עין עם הרכב שהיה מאחוריה.

רביעית, נראה לי מוזר שאדם שביקש לתת עזרה ולמסור את מספר הפלאפון שלו, ימצא את עצמו צד לתובענה ואשם בתאונה!!!

גם בעניין זה, מסירת הפלאפון, גם היא מחזקת את גרסת התובעת, שטוענת כי נסעה אחרי הרכב של הנתבעת ודרשה את הפרטים ולא כפי שטוענת הנתבעת, שהפרטים נמסרו כמחווה של עזרה, על מנת שיהיו עדים לשריטות שהיו במכונית, שהן שריטות קלות ביותר. לצורך כך לא צריך את הפרטים של הנתבעת, כמעט לכל אדם במדינת ישראל יש בידיו פלאפון מהסוג המשוכלל הכולל מצלמה ואין ראיה יותר טובה מאשר לצלם את הרכב, ללא צורך בעדים וללא צורך בקבלת מספרי טלפון של עדים, לעניין הנזק בלבד. משתי העדויות, אני מחליט לאמץ את עדות התובעת, היא נראית בעיני משתלבת יותר עם המסמכים ועם גרסת הנתבעת, אשר תמכה לכל אורך הדרך בעדות התובעת.

על כן, אני קובע כי הנתבעת יצאה והשתלבה ברח' קדיש לוז, מבלי לתת זכות קדימה, דבר שגרם לתובעת ועל מנת למנוע את התאונה לסטות ימינה וכתוצאה מכך רכבה נפגע ונגרם לו נזק.