ברנע ואח' נ' סמוכה

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבע (להלן: "המבקש") לסלק את התביעה על הסף שהוגשו נגדו ע"י התובעים (להלן: "המשיבים") מחמת העדר עילת תביעה והעדר יריבות בינו לבין המשיבים, בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

המבקש טען, כי הוא ייצג את הגב' מרים בילו (להלן: "מרים"), הידועה בציבור של מר דן איתן (להלן: "דן") בתביעה רכושית נגד דן מכוח היותה ידועה בציבור של דן.

במהלך ההליכים הזמניים הגיעו הצדדים ביום 5/3/06 (מרים ודן) להסכמה לפיה המשיבה תקבל 25% מהתמורה נטו שתתקבל ממכירת הנכס ולא פחות מ- 250,000 $.

לטענת דן הוא מכר את הנכס למשיבים ב- 4,620,000 ₪ מבלי שמרים חתמה או הייתה צד להסכם, כשהוא טוען שהיא אינה צד להסכם ולא יכולה למנוע את חתימת המכר.

ביום 3/7/07 נשלח מכתב מאת עו"ד איתן לשם, ב"כ דן, לעו"ד קוסובסקי, הנאמן בהסכם המכר, והעתק ממנו נשלח למבקש ובו נכתב בין השאר:

"כי עו"ד סמוכה מסר לי כי במידה ותשלח אליו מכתב בו הינך מתחייב במסגרת תפקידך כנאמן בהסכם המכר, פרופ' איתן – ברנע (המשיב 1), להעביר מתוך התמורה סך של 125,000 $ לידי מרשתו, הגב' מימי בילו (מרים) עם התקיים התנאי המתלה, וכן 125,000 $ בכפוף לפינוי, (כל זאת לאור הסכמת פרופ' איתן והגב' בילו בבימ"ש למשפחה) הרי שהוא נותן את ברכת הדרך.

עוד צוין במכתב: "אין לגב' בילו ו/או מי מטעמה כל זכות למנוע העסקה ו/או לחבל בה, כל עוד תקבל סך של 250,000 $ כאמור בהחלטת ביהמ"ש".

ביום 4/7/07 שלח עו"ד קוסובסקי מכתב לעו"ד סמוכה-המבקש בצירוף המחאה בנקאית על סך 524,000 ₪ (השווה ל- 125,000 $ לפי השער היציג באותו יום).

בסעיף 2 למכתב הנ"ל, צוין: "אני מתכבד לאשר כי עם פינוי הנכס ע"י מרשתך תוך שישה חודשים מתאריך חוזה המכר אעביר למרשתך באמצעותך, מהכספים המפקדים בידי הנאמנות בהתאם לחוזה המכר, סך נוסף בש"ח השווה ל- 125,000 $".

בשולי המכתב הוסיף עו"ד סמוכה בכתב ידו, ובסעיף 2 ציין "לאור האמור וכנגד התשלום הנוסף המצוין בסע' 2 תפנה מרשתי".

בסופו של דבר, מרים סירבה לפנות את הנכס בטענה שנעשתה קנוניה בין המשיבים לדן והמחיר עליו הוסכם בניהם אינו מחירו הראלי של הבית.

דן הגיש תביעה לפינוי כנגד מרים לבית משפט לענייני משפחה, והמשיבים הגישו תביעה לפינוי ופיצוי על הנזקים כנגד מרים והדיון בעניינה עודנו מתנהל בת.א. 015507/08.

את התביעה דנן, כנגד המבקש, הגישו המשיבים בגין אי עמידתו בהתחייבותו שלטענתם היא התחייבות אישית שלו ולא בשם מרשתו.

לטענתם התחייבות המבקש התייחסה לוודאות בפינוי הנכס ועל סמך התחייבות זאת ניתנה מקדמה בגין פינוי הנכס בסך 125,000$.

בנוסף, נכונו המשיבים לשלם סכום זהה נוסף כנגד ביצוע הפינוי, אולם ברגע האמת התכחש המבקש להתחייבותו, והפינוי לא בוצע חרף תשלום המקדמה.

תמצית טענות המבקש:

מדובר בסכסוך בין מרים לבין דן על פינוי הנכס וכך ראו זאת המשיבים וכך הם פעלו בבתי המשפט השונים.

עד היום, לא ביהמ"ש השלום ולא ביהמ"ש לענייני משפחה פינה את מרים מהנכס, ובשתי התביעות הנ"ל מיוצגת מרים ע"י עו"ד אחרים.

המבקש אינו צד להסכם המכר, אינו מחזיק בנכס ואינו צריך לפנותו, וההצהרה שבתנאים מסוימים אליהם הוא מנוע מלהתייחס עקב חיסיון, אינה מחייבת אותו בפינוי. וגם התשלום הראשון ע"ח 25% מהערך האמיתי של הנכס הועבר ישירות למרים בילו.