ת"א
בית משפט השלום באר שבע
|
3492-01-11
03/11/2011
|
בפני השופט:
עידו כפכפי
|
- נגד - |
התובע:
1. יובל ברנע 2. עידו ברנע
|
הנתבע:
אדם זילברברג
|
|
החלטה
המבקשים עותרים לעיון מחדש בהחלטתי מיום 25.10.11 אשר דחתה את בקשתם מיום 24.10.11 למתן פסק דין בהעדר הגנה, נוכח העובדה כי ביום 24.10.11 הוגש כתב הגנה לתיק.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ובנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לשוב ולעיין בהחלטה ומתיר אני את צירוף כתב ההגנה לתיק, למרות האיחור בהגשתו.
אין חולק כי למשיב ניתנו ארכות רבות להגשת כתב ההגנה, נוכח פנייתו ללשכה לסיוע משפטי, (יוער כי פנייה לסיוע משפטי הוכרה כטעם מיוחד לארכה, בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון). כתב התביעה , ע"ס של כמליון ₪ בגין סכסוך עסקי על בסיס הסכם קבלנות מיום 28.8.06, הוגש ביום 3.1.11. ביום 24.2.11 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע 3. בהחלטה מיום 7.8.11 נקבע מועד לקדם משפט ליום 12.2.12.
בהחלטתי מיום 1.9.11 ניתנה ארכה להגשת כתב הגנה עד ליום 10.10.11 ובהחלטת כב' השופטת קויפמן מיום 15.9.11 אושרה ארכה, לבקשת המשיב, עד ליום 20.10.11. מועד זה היה בשמחת תורה ולאחריו שישי ושבת, כך שבפועל ניתנה ארכה עד ליום 23.10.11. כתב ההגנה הוגש ביום 24.10.11 בשעה 20:11, בהגשה מרחוק, באמצעות נט המשפט.
ביום 23.10.11 הוגשה בקשה למתן פסק דין ובהחלטה באותו יום נדרשו המבקשים להגיש תצהיר אשר הוגש ביום 24.10.11 עם בקשה נוספת למתן פסק דין. בקשה אחרונה זו נדונה על ידי ביום 25.10.11 ומאחר ובמועד האמור כבר היה כתב הגנה בתיק, נדחתה הבקשה למתן פסק דין.
עיינתי באסמכתאות המשפטיות ולא מצאתי מקום למנוע בירור עובדתי או ליתן פסק דין על מנת שתוגש בקשה לביטולו ויתקיים דיון אשר יסרבל ההליך שלא לצורך.
ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ עליו נסמכים המבקשים דן במקרה בו שוכנע בית המשפט כי ממילא אין טענות הגנה הראויות לבירור. יתכן כי לא היה מקום לבקש תצהיר בתמיכה לבקשה הראשונה למתן פסק דין, נוכח לשון תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי אולם המבקשים אינם מלינים על עצם הדרישה.
במועד בו דנתי בקשתם מיום 24.10.11 למתן פסק דין, כבר היה בתיק בית המשפט כתב הגנה ולא היה מקום להתעלם ממנו. (השווה, רע"א 6265/04 מאיר כסיף נ' דורון רובין)
גם בע"א 1782/06 עליו נסמכים המבקשים נקבע:
"אכן, מן הראוי שלא להיצמד לאמות מידה פורמאליות בלבד ויש להשאיר בידי בית המשפט שיקול דעת במקרים בהם מכלול הנסיבות מחייב גמישות של כללי הפרוצדורה האזרחית. בהתאם, אין זה מן הנמנע כי במקרים המתאימים לא ניתן יהיה להתעלם מכתב הגנה שהוגש לאחר שניתנה החלטה לאפשר לנתבע להגיב על בקשה למתן פסק דין בשל אי הגשת כתב הגנה במועד, אף מבלי שבית המשפט קיבל את נימוקי האיחור. כך, למשל, מקום בו מדובר באיחור קצר, אשר ברור על פניו כי אינו נגוע בזלזול בהליך השיפוטי."
בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כי האיחור בהגשת כתב ההגנה, איחור בן יום כאמור, מצדיק שלילת יומו של המשיב בבית המשפט. סעד כאמור אינו מידתי. גם בבקשה למתן פסק דין יש לפעול בתום לב דיוני ולעיתים בקשה לפסק דין בהעדר הגנה יכול ותהווה התנהלות שאינה חברית וניתן לפנות לצד שכנגד ולברר את פשר העיכוב. מוצאים אני דנים בבקשה מיותרת המסרבלת את ההליך. למרות מחדלי המשיב והארכות הרבות שקיבל, שעה שממילא היה קבוע מועד לקדם משפט, לא ניתן לקבוע כי האיחור גרם או יגרום להתמשכות ההליך השיפוטי.
ככל שנדרש, אני עושה שימוש בסמכותי להאריך מועדים ונותן ארכה להגשת כתב ההגנה עד למועד הגשתו בפועל.
ככלל, לחובת בעל דין שגרם לתקלה דיונית נפסקות הוצאות, אולם נוכח התנהלות המבקשים והעובדה כי סרבלו ההליך יתר על המידה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ו' חשון תשע"ב, 03 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.