ברמן נ' כרמלה ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה ע"ס של 15,131 ₪ בגין תאונת דרכים.

ביום 20/4/09 בשעה 15:30 לערך ארעה תאונה נשוא כתב התביעה ברח' הסייפן ברמת השרון.

לטענת התובע הוא החנה את רכבו בצידו הצפוני של רח' הסייפן, ליד בית מס' 3, נוסע שישב לצידו ורצה לצאת מחוץ לרכב פתח את דלת ימין, הפונה לכביש ושכבר הספיק להוציא את רגלו החוצה לפתע הגיע רכבה של הנתבעת 1 ופגעה בדלת. זאת ועוד טוען התובע, כי הנתבעת 1 נהגה במהירות גבוהה מהמהירות המותרת ברחוב הצר הזה.

לטענת הנתבעים, הנוסע שהיה במחיצתו של התובע הוא זה שפתח לפתע את הדלת, והוא הגורם העיקרי לתאונה. זאת ועוד טוענים הנתבעים, כי הנוסע שהיה עם התובע פתח את הדלת בחוסר זהירות ומבלי לוודא כי הוא אינו מסכן את הרכב בכביש.

אני רואה להפנות לתקנה 80 א' וכן לתקנה 81 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 הקובעים כי לא יפתח אדם את דלת רכבו, אלא יעשה זאת רק לאחר שנקט את כל אמצעי הזהירות הנדרשים להשלמת שלומם של עוברי הדרך.

ברי הוא כי מי שיושב ליד הנהג רשאי לצאת מצידו הימני של הרכב, אך חייב הוא לעשות זאת לאחר שנקט בכל אמצעי הזהירות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות כפי שהובאו בפני ושמעתי את עדויות הצדדים וכן את העדות שהביא התובע לאולם בית המשפט, אך לא את עדותו של הגורם העיקרי לתאונה, העדפתי לקבל את גירסתם של הנתבעים.

כבר נקבע לא אחת כי אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. נקודת המוצא היא שאי הבאת העד יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו.

כפי שהובא בפני ולא נסתר, הנוסע שנסע עם התובע הוציא את כף רגלו לכיוון הכביש, דהיינו החל ביציאה מהרכב ולא השלים את היציאה כך שנתבעת 1 לא יכלה לראות אותו ולהימנע מהתאונה. עדותו של התובע אף מחזקת זאת, שכן טוען הוא כי בעת קרות התאונה הדלת שלו עצמו היתה סגורה. כך שלא הושלמה הירידה מהרכב, ועל כן כפי שכבר אמרתי אין לנתבעת 1 אחריות לקרות התאונה, מה גם שעדותה נמצאה בעיני מהימנה ואמינה.

סוף דבר:

דין התביעה להידחות והנני להטיל הוצאות משפט על התובע בסך של 250 ₪ לכל נתבע.

התשלום ישולם בתוך 30 יום מהיום.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום כ"א אב תש"ע, 01/08/2010 במעמד הנוכחים.

נאוה ברוורמן, שופטת

הוקלד על ידי: עירית ברק