ברמלי נ' מדינת ישראל ואח'

1. ענייננו בכתב ערר שכותרתו "כתב ערר לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי", בו משיג העורר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ח' כבוב) מיום 14.5.2017 בת"פ 52446-06-16.

2. נגד העורר, איש עסקים במקצועו, הוגש בבית המשפט המחוזי כתב אישום בן 3 אישומים, ולפיו בתקופה הרלבנטית לאישומים היה העורר "היזם, הרוח החיה והגורם הדומיננטי והמחליט" במשיבות 4-2, חברות אשר עיקר עיסוקן הוא בהשקעות, מתן הלוואות וגיוס כספים ממשקיעים. כתב האישום, אשר תוקן 3 פעמים, מייחס לעורר ביצוע של מאות רבות של עבירות שעניינן קבלה במרמה של כספי משקיעים, גניבתם והלבנתם; הצעה לציבור ללא תשקיף; הטעייה של הרשות לניירות ערך; ומשיכת כספים ללא אישור מקרן קלע להשקעות בע"מ, חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך ואשר המשיבה 3 הייתה בעלת השליטה בה.

3. לטענת העורר, חרף האישומים החמורים המיוחסים לו, בחרה הרשות לניירות ערך (להלן: הרשות), אשר ניהלה את החקירה בפרשה, לזמן לחקירה במשרדי הרשות רק 17 משקיעים שהשקיעו בחברות שבשליטת העורר ואשר עדותם הינה רלבנטית לכאורה לאישומים נגדו, מתוך 386 משקיעים הכלולים ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום (להלן: המשקיעים). ביחס ליתר המשקיעים - 369 במספר - הסתפקה הרשות בשליחת שאלון כתוב כללי ואחיד הכולל 18 שאלות בלבד. משקיעים אלה לא זומנו לחקירה "פרונטלית" במשרדי הרשות, ומשכך לא נגבתה מהם כל הודעה כתובה. לשאלונים שנשלחו מטעם הרשות נלווה מכתב אזהרה, בו צוין בין היתר כי "במידה והגיליון והמסמכים אשר אתה נדרש לצרף לא יתקבלו בחזרה במשרדי רשות ניירות ערך תוך 14 יום ממועד משלוח מכתב זה, או במידה והשאלות לא יענו במלואן, יישקל זימונך למשרדי המחלקה למטרת גביית עדות" (ההדגשה במקור).

4. ביום 21.3.2017 הגיש העורר בבית משפט קמא בקשה שהוכתרה כ- "בקשה מקדמית", במסגרתה טען כי הכללתם ברשימת העדים של 369 המשקיעים הנ"ל, אשר נחקרו באמצעות שאלונים במקום בחקירה פרונטלית, פוגעת בזכותו של העורר להליך הוגן, מהווה פגם או פסול בכתב האישום ומביאה לכך שההליך הפלילי ינוהל תוך סתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. משכך, טען העורר, יש לבטל את כתב האישום מכוח סעיפים 149(3) ו- (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) או לזכות את העורר מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט. לחלופין, טען העורר כי הכללת אותם המשקיעים ברשימת עדי התביעה מהווה פגם או פסול בכתב האישום בהיותה סותרת לכאורה את הוראת סעיף 77(א) לחסד"פ, הקובעת כי "לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך", ומשכך יש למחוק מרשימת עדי התביעה את 369 המשקיעים שלא נחקרו. לחלופי חלופין, נטען כי בטרם יחויב העורר להשיב לאישום, יש לחייב את התביעה, לפי סעיף 74(ב) לחסד"פ ומכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט, לזמן לחקירה את 369 המשקיעים האמורים.

5. עם תום הדיון בבקשת העורר שנערך ביום 28.3.2017, קבע בית משפט קמא כי בשלב זה הוא אינו רואה מקום לקבל את טענותיו המקדמיות של העורר, אך "משום חשיבות הסוגיה המשפטית שהועלתה על ידי ההגנה", החלטה מפורטת יותר בבקשה תינתן בהקדם. יצוין כי ביום 4.5.2017 הורה בית משפט קמא, בהסכמת הצדדים, על תיקון כתב האישום, באופן שיימחקו ממנו 39 מעדי התביעה מבין המשקיעים אשר לא נחקרו במשרדי הרשות.

6. ביום 14.5.2017 ניתנה החלטתו המפורטת של בית משפט קמא בבקשתו המקדמית של העורר, במסגרתה נדחו כלל הסעדים (לרבות החלופיים) להם עתר העורר. בית המשפט קבע כי מזכותו של נאשם להליך הוגן נגזרת זכותו לכך שהרשות החוקרת תגבה מעדים במשפטו גרסה מלאה, ממצה ולא תמציתית, וזאת כדי שהנאשם לא יופתע מדברים שנמסרים על ידי העדים בבית המשפט. עם זאת, קבע בית המשפט, יש לאזן זכות זו אל מול הכורח שבחקירת עדים באמצעות שאלון חלף גביית הודעה במסגרת חקירה פרונטלית, מקום בו המעשים המיוחסים לנאשם בוצעו לכאורה כלפי מאות קרבנות, כגון במקרה דנן, באופן שעריכת מאות ואף אלפי חקירות פרונטליות "תהפוך את ההליך המשפטי לבלתי יעיל בעליל" ותפגע "פגיעה בלתי מידתית ביכולתה [של הרשות] להמשיך ולנהל חקירות בתיק זה ובתיקים אחרים" (שם, בפסקאות 38-37). עוד קבע בית המשפט, כי לא הוצגה כל ראיה לכך שהשאלונים שנשלחו למשקיעים היו מוטים באופן ש"מזהם" את העדות שתינתן על ידם במשפט או פוגע ביכולתם למסור גרסת אמת, וכי ממילא טענותיו של העורר בדבר השפעת השאלונים על מהימנות העדים תיבחנה בתום ההליך המשפטי, ולא בשלב הטענות המקדמיות.

           זאת ועוד, בית המשפט קבע כי אין חובה לבצע חקירה אך ורק בדרך המתוארת בסעיף 2(1) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) (להלן: פקודת העדות או הפקודה), לפיו "קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה, או כל קצין אחר או סוג אחר של קצינים המורשים בכתב, בדרך כלל או במיוחד, על ידי שר המשפטים, לערוך חקירות על ביצוע עבירות, רשאי לחקור בעל-פה כל אדם המכיר, לפי הסברה, את עובדותיה ונסיבותיה של כל עבירה, שעליה חוקר אותו קצין משטרה או אותו קצין מורשה אחר כנ"ל ורשאי הוא לרשום בכתב כל הודעה, שמוסרה אדם הנחקר כך". בית המשפט קבע, בהסתמך בין היתר על ההחלטה בענין כהן (ת"פ (מחוזי ת"א) 40207/04 מדינת ישראל נ' כהן (12.1.2005)), כי חקירה בעל פה הינה סמכות שברשות החוקר, וכי בנסיבות מסוימות יכול החוקר לבחור בחקירה באמצעות מילוי שאלונים תחת חקירה פרונטלית. כן נקבע, גם כן בהתבסס על ענין כהן, כי ניתן לראות בשאלון כאמור "הודעת עד בחקירה" לפי סעיף 77(א) לחסד"פ, ומשכך ניתן לכלול את ממלא השאלון ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום. על כן, קבע בית המשפט כי דרך החקירה בה נקטה הרשות אינה מצדיקה את קבלת טענותיו המקדמיות של העורר, מה גם שהסעד המבוקש של מחיקת עדים מרשימת עדי התביעה הינו סעד מרחיק לכת שבית המשפט ייטה שלא להעניקו. לצד זאת ציין בית המשפט כי כאשר עדים אלה יתייצבו לפני בית המשפט וייחקרו על ידי בא כוח הנאשם, יוכל בית המשפט לבחון את השלכות אופן גביית העדויות על המשקל שיש לייחס להן.

7. על החלטה זו של בית משפט קמא משיג העורר במסמך רחב יריעה הנושא כאמור את הכותרת "כתב ערר לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי", המחזיק לא פחות מ- 65 עמודים (וכרך נספחים עב כרס). לטענת העורר, הערר דנן מוגש כערר בזכות לפי סעיף 74(ה) לחסד"פ, וזאת מאחר שאחד הסעדים החלופיים להם עתר העורר בבית משפט קמא היה חיובה של הרשות לזמן חלק מעדי התביעה לחקירה פרונטלית מכוח סעיף 74(ב) לחסד"פ, באשר הודעתם בחקירה של עדים אלה מהווה חומר חקירה שאמור היה, לפי הטענה, להימצא בידי התביעה. לחלופין, טוען העורר כי יש להתיר לו, באופן חריג, להשיג על ההחלטה אף שמדובר בהחלטת ביניים בהליך פלילי, וזאת נוכח "השלכותיה וקשיותה של הסוגיה שבענייננו, המחייבות את בחינתו של בית משפט נכבד זה כבר בשלב הנוכחי".

לגופו של ענין, חוזר למעשה העורר על טענותיו לפני בית משפט קמא. נטען כי בהעדפת חקירתם של המשקיעים באמצעות שאלונים חלף חקירה בעל פה, נפגעה היכולת להגיע לחקר האמת בפרשה דנן, וכן נמנעה מהחוקר האפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי ובזמן אמת מהנחקר. לטענת העורר, הליך זה מונע ממנו ומסנגוריו גם את היכולת ללמוד את גרסתם של עדי המפתח ולהתכונן לחקירתם הנגדית בבית המשפט. לבסוף נטען, כי סעיף 77(א) לחסד"פ אוסר על העדת עדי תביעה אם לנאשם או לסנגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בהודעת העד בחקירה ולהעתיקה, כאשר לפי סעיף 2(1) לפקודה, "הודעת עד בחקירה" היא אך ורק מסמך המתעד בכתב הודעה שנמסרה לחוקר במסגרת חקירה בעל פה. משכך, טוען העורר, השאלונים שמולאו אינם מהווים "הודעת עד בחקירה", ולכן אין לכלול ברשימת עדי התביעה את כל אותם העדים אשר מילאו שאלונים כאמור מבלי שנגבתה מהם הודעה במשרדי הרשות.