פסק דין
1.עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 6,629 ₪, שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע, מסוג פיג'ו 406, מ.ר. 9089317, בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.6.10.
2.עפ"י הנטען בכתב התביעה :
א. בזמנים הרלוונטיים לתאונה, נהג בנו של התובע, מר כפאח ברכה (להלן "הנהג") ברכב. והתקרב לצומת סומך, כאשר בכוונתו לפנות שמאלה בצומת לכוון חיפה. הנהג נסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים שבמסלול נסיעתו הפונים שמאלה בצומת.
ב. הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת") נהגה באותה עת ברכב שמספרו 1091964, בנתיב הימני ובמקביל לרכבו של התובע.
ג. שני הנהגים החלו בכניסה לצומת בפנייה שמאלה, כאשר הרמזור בכיוון נסיעתם היה ירוק, אז סטתה הנתבעת באופן פתאומי מנתיב נסיעתה, נכנסה לנתיב נסיעת התובע, פגעה בו והמשיכה בנסיעתה.
3.שמאי שבדק את רכבו של התובע לאחר התאונה העריך את הנזק בסכום של 2,992 ₪. נזקיו של התובע, כפי שנטען בתביעה, כוללים את הנזק לפי חוות דעת השמאי, נזק בסך של 2,000 ₪ בגין ירידת ערך הרכב, נזק ע"ס של 534 ₪ בגין שכ"ט שמאי ונזק ע"ס של 1,000 ₪ הפסד בגין השבתת הרכב, עוגמת נפש, טרדה, אי נוחות ובזבוז זמן.
4.בכתב ההגנה נטען כי בהגיע הנתבעת לצומת סומך פנתה שמאלה, כשהיא נוסעת בנתיב הימני, אז הגיח לפתע הנהג ברכב התובע, כשהוא נוסע בנתיב השמאלי, במהירות נסיעה גבוהה, על מנת להספיק לחצות את הצומת בטרם יתחלף אור הרמזור לאדום, סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכבה של הנתבעת.
5.בדיון שמעתי את שני הנהגים ואת עדותם של התובע, אשר נסע עם בנו ברכב בזמנים הרלוונטיים לתאונה, כמו גם עדותה של חברה של הנתבעת, אשר נסעה עמה ברכב.
6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתיהם, לאחר שהתרשמתי מעדותם של העדים באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי בכלל המסמכים הנמצאים בתיק, כולל בתמונות הרכב לאחר התאונה, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל על שכמו להוכחת התביעה.
ראשית אציין כי הגרסה אשר הביא הנהג בעדותו בפני שונה במקצת מגרסתו בכתב התביעה, שכן בדיון הוסיף וטען כי שני הרכבים עצרו ברמזור אדום ורק לאחר שהתחלף לירוק התחילו בנסיעה. כן הוסיף כי כאשר הנתבעת פגעה בו ניסה לברוח ועלה על אי תנועה בצד שמאל.
שני נתונים חשובים אלה, לא נטענו כלל בכתב התביעה, על אף שעסקינן בכתב תביעה מפורט למדי ודומה כי שתי טענות אלה הוספו כדי לנסות ולסתור את טענתה של הנתבעת בדבר כניסת הנהג לצומת במהירות.
שנית, כל צד הביא בפני גרסה מנוגדת לשני, כאשר הנהג טוען כי הנתבעת היא אשר סטתה לנתיב נסיעתו ומנגד טוענת הנתבעת כי הנהג הוא אשר עשה כן. מוקד הנזק ברכבו של התובע אינו יכול לתמוך, דווקא, בגרסתו. אף ייתכן כי הפגיעה בכנף הקדמית ימנית יכולה לחזק את גרסתה של הנתבעת, כי הנהג הא אשר פגע בה ולא ההיפך.
כידוע, המוציא מחברו עליו הראיה ומכאן שעל התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו במשפט האזרחי, כאשר משמעות הדברים היא כי אם בסוף המשפט כפות המאזניים יהיו מעוינות, תידחה התביעה ובמקרינו הרי שלכל היותר ניתן לומר כי נותרו בעינן שתי גרסאות מנוגדות בפניו של ביהמ"ש כשאין סיבה ממשית להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתה של הנתבעת.
7.למעלה מן הצורך אומר כי גם אם הייתי מקבלת את גרסתו של הנהג, הרי שלא היה מקום לפסוק פיצוי מעבר לנזק שתועד בחוות דעת השמאי, שכן הנזק בגין ירידת ערך לא נתמך בחוות דעת מקצועית ויתר הנזקים לא הוכחו.
8.לאור המקובץ, ונוכח אי עמידת התובע בנטל ההוכחה, אני מורה על דחיית התביעה.
בנסיבות אלה, איני עושה צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ט אייר תשע"א, 23 מאי 2011, בהעדר הצדדים.
