פסק-דין
1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקי תאונת דרכים מיום 17.7.2012 בסך 4,077 ₪ , שאירעה בכביש מס' 1 (תל אביב ירושלים) בסמוך לצומת שורש בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב.
התובע הינו הבעלים של רכב פרטי מ.ר. 81-970-18 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע 1 הינו הבעלים ו/או הנהג ברכב פרטי מ.ר. 83-762-23 (להלן: "רכב הנתבע 1"), הנתבעת 2 הייתה, בזמנים הרלבנטיים, המבטחת את רכב הנתבע 1 בביטוח צד ג'. הנתבעת 3 הייתה הבעלים ו/או המחזיקה ברכב מסוג קיה מ.ר. 12-155-72 (להלן: "רכב הנתבעת 3"), רכב הנתבעת 3 היה נהוג על ידי מר גלקוף מידד.
סדר כלי הרכב בתאונת השרשרת היה כדלקמן: רכב התובע היה ראשון בשיירה, רכב הנתבעת 3 היה שני, רכב צד ג' מ.ר 31-017-72 (שאינו צד לתובענה דנן ולהלן:" רכב צד ג'") היה שלישי ורכב הנתבע 1 היה הרכב הרביעי והאחרון.
סכום התביעה מורכב מ- 3,677 ₪ נזק ישיר לרכב, 750 ₪ שכ"ט שמאי, ו- 550 ₪ עוגמת נפש.
2.אליבא דגירסת התובע כפי שנטענה בכתב התביעה, רכב הנתבע 1 פגע ברכב צד ג' והדפו לעבר רכב הנתבעת 3, כתוצאה מכך רכב צד ג' פגע ברכב הנתבעת 3 והדפו לעבר רכב התובע ופגע בו מאחור והסב לו נזקים.
3.אליבא דגירסת הנתבעים 1 ו-2 כפי שנטענה בכתב ההגנה, לטענת הנתבע 1, רכב הנתבע 1 הצטרף לתאונת שרשרת קיימת שכבר התרחשה עובר לפגיעתו ברכב צד ג'. לשיטתו, תאונת השרשרת אירעה בין שלושה כלי רכב, כאשר רכב צד ג' פגע ברכב הנתבע 3 שהיה לפניו והדפו לעבר רכב התובע ופגע בו מאחור. הנתבע 1 הבחין, כי התרחשה תאונה לפניו, ניסה לבלום את רכבו על מנת שלא לפגוע ברכב צד ג' אך עקב הימצאות חומר שומני על הכביש לא הצליח לבלום את רכבו.
4.אליבא דגירסת הנתבעת 3 כפי שנטענה בכתב ההגנה, לטענת הנתבעת 3, רכב הנתבע 3 עצר עקב עצירת רכב התובע אשר נסע לפניו, לפתע פגע רכב הנתבע 1 בחלקו האחורי של רכב צד ג' והדפו לעבר רכב הנתבעת 3 שנהדף לעבר רכב התובע.
5.ביום 4.3.13 התקיים דיון בפני במעמד כל הצדדים במהלכו נשמעו עדויות הנהגים למעט עדות רכב צד ג' שלא זומן לדיון על ידי מי מהצדדים ואף לא היה צד בתיק.
6.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכי תיק התביעה, על צרופותיהם, ולאחר שבחנתי את מכלול מסמכי התביעה ועדויות הנהגים בפני שוכנעתי, כי דין התביעה להתקבל כלפי הנתבעים 1 ו-2 ולהלן נימוקיי:
ראשית, בעדות התובע בפני שב הוא על גירסתו באשר לנסיבות קרות התאונה וציין, כי לאחר שעצר את רכבו, הבחין ברכב הנתבע 3 שנעצר אחריו וברכב צד ג' שנעצר אף הוא ללא שנוצר מגע בין הרכבים ורק אחרי 5-7 שניות הרגיש את הפגיעה ברכבו. כן, טען התובע, כי שמע שלוש מכות והרגיש מכה אחת. הנני נותן אמון מלא בעדותו של התובע ומכאן שהנני מייחס לה משקל רב. התרשמתי מעדותו של התובע שנמצאה קוהורנטית ונתמכה אף בעדותו של הנתבע 3.
שנית, גירסת הנתבע 1 בדבר כתם שמן שהיה על הכביש שגרם לרכבו להחליק לעבר רכב צד ג' לא נתמכה בעדויות הנהגים האחרים או בכל ראיה אחרת ונמצאה בסופו של יום עדות יחידה של בעל דין ובעל עניין בתוצאות ההליך, זאת, ללא כל סיוע ראייתי.
שלישית, התובע הינו עד אובייקטיבי שכן, בהיותו הרכב הראשון שנפגע מאחור כאשר מאחוריו שלושה רכבים, הינו אדיש לתוצאות ההכרעה באשר לשאלה על כתפי מי רובצת האחריות לקרות התאונה. אומנם, לא הוברר די הצורך מדוע התובע לא הגיש תביעה נגד נהג רכב צד ג' ומדוע זה ראה להבדילו מן הרכבים האחרים ואולם, סבורני, כי די בראיות שבאו בפני בכדי להגיע לכלל הכרעה בשאלת האחריות, לפיה, מלוא האחריות רובצת לפתחם של הנתבעים 1 ו-2.
7.באשר לשאלת שיעור הנזקים, אומנם, רכב התובע נבדק על ידי השמאי מזרחי משה כחודש לאחר קרות התאונה ולאולם, נוכח אופן קרות התאונה, מיקום הנזקים המתאים לנסיבות קרות התאונה במגן האחורי ובפח דופן אחורי של מכסה תא המטען והיות הרכב רכב פרטי, לא מצאתי, כי נותק הקשר הסיבתי בין קרות התאונה לשיעור הנזקים. משכך, הנני מאשר הנזק הישיר שנגרם לרכב התובע בסך 3,677 ₪ וכן, את שכ"ט השמאי בסך 750 ₪. אין בידי לאשר רכיב עוגמת הנפש זאת בהיעדר הוכחה כדבעי.
8.סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע סך של 4,427 ₪ וכן, הוצאות משפט בסך 350 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום.
המזכירות תדאג לשלוח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.
