בריהה ואח' נ' וייס ואח'

פסק דין

1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן פיצוי בגין נזקי תאונת דרכים שארעה ביום 12.10.08 בצומת הרחובות טשרניחובסקי/לוי שאכול בעיר רחובות, תאונה בה היו מעורבים שני כלי רכב הנהוגים ע"י התובע 2 והנתבע 1.

2.התובע 1 הינו הבעלים של רכב מסוג פיאט פונטו, מ.ר. 6774405. כאמור, במועד התאונה נהג התובע 2 ברכב הנ"ל. הנתבע 1 היה במועדים הרלוונטיים לתביעה, הבעלים של רכב מסוג סיטרואן, מ.ר. 7561956. הנתבעת 2 היתה המבטחת של רכב הנתבע 1 במועד התאונה נשוא התביעה.

3.לטענת התובעים, התאונה ארעה בעת פניית רכב התובע שמאלה בצומת בחסות האור הירוק. לפתע, התפרץ רכב הנתבעים אל תוך הצומת מהכיוון הנגדי בנסיעה ישר ללא שציית למופע רמזור אדום שהיה בכיוון נסיעתו.

4.בתביעה העיקרית עתרו התובעים לפיצוי בגין הנזק הישיר שנגרם לרכבם. התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת שמאי שהעריך את הנזק לרכב בסך של 7,200 ₪. כן נשאו התובעים בשכ"ט השמאי בסך של 1,170 ₪.

5.מנגד טוענים הנתבעים, כי התאונה ארעה עת חצה הנתבע את הצומת במופע אור ירוק, כאשר לפתע הגיע רכב התובע מצד שמאל מהנתיב הנגדי פנה שמאלה ונכנס לצומת תוך אי ציות למופע רמזור אדום בכיוון נסיעתו.

6.בד בבד עם הגשת הגנתו, הגיש הנתבע 1 תביעה שכנגד, בה עתר לתשלום פיצוי בגין הנזק העקיף שנגרם לו כתוצאה מהתאונה. לכתב התביעה שכנגד צורפו אישור הפסדים, חוות דעת שמאי ותצלומי נזק.

7.לתמיכה בגרסתם, צירפו הנתבעים חוות דעת של חוקר תאונות דרכים, מר ניסים אליאס, לעניין מופע הרמזורים (נ/2). בחוות דעתו קבע המומחה, כי קיימת סבירות גבוהה יותר כי רכב התובעים הוא זה אשר נכנס לצומת ברמזור אדום. לחוות הדעת צורפו תמונות של הצומת ותוכנית רמזורים.

8.בדיון שהתקיים בפניי נשמעו עדויות הנהגים. כל אחד מהנהגים חזר בפניי על גרסתו. מדובר למעשה בגרסאות עובדתיות נוגדות, כאשר כל נהג מטיל את האשמה על כתפי האחר וטוען בתורו כי האחר נכנס לצומת ברמזור אדום. במהלך הדיון צירפו הנתבעים תצלומי נזק של רכב הסיטרואן (נ/1). כן נשמעה עדותו של המומחה מטעם הנתבעים, מר ניסים אליאס.

9.לאחר עיון בכתובים ושקילת עדויות הצדדים, סבורה אני כי יש לקבל את התביעה שכנגד ולדחות את התביעה העיקרית, ואנמק.

10.כידוע, הנטל להוכיח תביעה מוטל על שכמי התובע, בחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים באתי לכלל דעה כי לפני גרסה כנגד גרסה, כאשר התובע לא הביא אלא את עדותו שלו הסותרת את עדות הנתבעים, בעוד שהנתבעים תמכו את גרסתם בחוות דעת מומחה מטעמם.

11.כאמור, בדיון לפניי נשמעה עדותו של המומחה שכלל לא נסתרה. עדותו היתה נהירה, סבירה וסדורה היטב. המומחה סמך את יתדותיו על תוכנית רמזורים שהוצגה לעיוני במהלך הדיון ממנה עולה, כי באם הייתה גרסת התובע אמת, לפיה הנתבע (התובע שכנגד) נכנס לצומת למופע רמזור אדום בכיוון נסיעתו, הרי שההתנגשות לא הייתה מתרחשת עם רכב התובעים אלא בין רכב הנתבעים לבין כלי הרכב אשר נכנסים לצומת ממזרח וממערב במסלולי התנועה מימין ומשמאל לרכב הנתבעים (ראו: עדות המומחה בעמוד 4, שורות 12-14 ו- 25-28 לפרוטוקול).

12.לאור הנימוקים שפורטו לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה העיקרית וקבלת התביעה שכנגד. הנני מחיית את התובעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע שכנגד סך של 1,110 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד מועד התשלום המלא בפועל.

13.התובעים יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעים בסך של 350 ₪, שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

14.זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

15.המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"ע, 29 יוני 2010, בהעדר הצדדים.