ברזילי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה פראג-לבוא), אשר דנה את המערער בנוכחותו בעבירה של נהיגה באופנוע שרישיון הרכב לא בתוקף מיום 09.08.03, כאשר העבירה בוצעה ביום 22.02.10, למעלה משבע שנים.

בית משפט הרשיע את המערער עפ"י הודאתו וגזר דינו לקנס של 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתם, שישה חודשים פסילה מותנית ושישה חודשים פסילה בפועל.

המדינה, בטיעוניה לעונש, הציגה את גיליון הרשעותיו של המערער וביקשה את העונשים שהוטלו בסופו של יום. שטען לעצמו, טען שהאופנוע בו עבר את העבירה הוא של בן דודו.

לא בפני בית משפט קמא, גם לא בפניי, הוצגה ראייה לכך שמדובר באופנוע שאינו של המערער.

לטעמי, יש הבדל בין מי שנוהג על רכבו שלו ומודע לכך שאין הוא מורשה לנסיעה במשך שבע שנים, לבין מי שאינו מברר או עוצם את עיניו בנסיבות כאלה על רכבו של אחר.

עם זאת, גם בנסיבות שהטענה לא הוכחה, בית משפט קמא, בגוזרו את דינו של המערער, החמיר, לדעתי, מעבר למידה בענישה. מדובר בנהג הנוהג כ-23 שנים, לחובתו, כולל העבירה נשוא תיקנו, 50 הרשעות, חלקן הגדול עבירות של ברירות משפט, בהן אפילו חציית כביש שלא במעבר חצייה, שיש להניח שביצע אותה על רגליו ולא בנוהגו.

קשה, למרות מספר ההרשעות, לומר שמדובר בעבריין תנועה כבד, העבירה דומה עבר רק לפני כ-12 שנה, וכן הצביע על נסיבות אישיות שאינן קלות.

ההלכה היא, שאין ערכאת הערעור מחליפה את הערכאה הדיונית כנותנת העונש, אלא שהתערבות תבוא רק כאשר הענישה חורגת במידה קיצונית מהעונש הראוי.

הנני סובר שבנסיבות מקרה זה ולאור הקנס היחסית גבוה שהוטל, אכן העונש גבוה מעבר לנדרש, ואקצר את תקופת הפסילה לתקופה של 45 ימים בפועל, אותם ריצה כבר המערער, משהפקיד את רישיונו ביום 06.12.10.

יתר רכיבי גזר הדין ישארו על כנם.

ניתנה והודעה היום כ"ב שבט תשע"א, 27/01/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: