החלטה
בפני בקשת התובע למחיקת את ס' 35 מכתב הגנה אשר הוגש על ידי התובעת, בטענה, שמועלות בו טענות חדשות לדחיית התביעה אשר לא הועלו מעולם טרם הגשת כתב ההגנה וגם לא במכתב הנתבעת, בו דחתה את דרישת התובע וטענה, כי מקרה הביטוח לא ארע וכי מהמסכמים הרפואיים עולה כי לא הייתה עליית אינזימים כמוגדר בפוליסה. עוד לטענת התובע, הטענות המפורטות בס' 35 לכתב ההגנה לא הועלו במכתב הדחייה של הנתבעת ואף לא נרמז שהנתבעת טוענת להפרת חובת הגילוי, סיכון שנתבטל, הכשלת בירור החבות ומרמה מצד התובע.
לטענת התובע, טענות אלה, אשר נטענו בעלמא אינן בבסיס המחלוקת נשוא תביעה זו, אלא מטרתן לשפר את עמדת הנתבעת ולכן דינן להידחות.
לטענת התובע, חוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 מורה למבטח, מיד לאחר שנודע לו אודות מקרה הביטוח, לעשות את כל הדרוש לברור חובתו, כך פעלה הנתבעת ואינה רשאית לטעון טענות נוספות.
על המבטח גם להודיע למבוטח בכתב על כל נימוקי דחיית דרישתו ובהזדמנות הראשונה.
טוען התובע, כי בעת הגשת התביעה דנן, היה רשאי להניח ולצפות, כי לא יועלו על ידי הנתבעת נימוקי דחייה חדשים.
הנתבעת בתגובתה טוענת כי דחתה את דרישת התובע בטענת סף לפיה, אין לו כיסוי ביטוחי לאור אי עמידה באחד מתנאי הגדרת מקרה ביטוח בפוליסה, אך יש להתיר לה להעלות טענת אי גילוי באיחור, כיוון שטענת הדחייה הראשונה הינה תנאי סף משכך, לטענתה, לא נדרשה ואף לא חלה עליה חובה, להמשיך בברור מעמיק לגופו, כיוון שדי היה בעובדה שהזדקרה לעין מיד, כדי לדחות את התביעה. זאת, כך הנתבעת, לאור הרציונל שאין מקום לחייב מבטחת להקצות משאבים לברור חבותה שעה שברור וגלוי לעין, כי ממילא אין כיסוי למקרה הביטוח הנטען.
גם גובה הנזק לעולם שנוי במחלוקת ולכן אינה מנויה מלטעון לגבי הנזק הנטען.
עוד טוענת הנתבעת, כי יש לפרש בהרחבה את מכתב הדחייה ששלחה אל התובע וככולל בחובו את טענות כתב ההגנה, כיוון שאין לנסח מכתב דחייה ככתב הגנה.
לכך השיב התובע כי במכתב הדחייה אין מדובר בתנאי סף, אלא בטענה שנבדקה ונדחתה לגופו, כאשר אין מחלוקת שהיה לו כיסוי ביטוחי והיה על המבטחת לפרט במכתב התביעה את כל נסיבות דחיית דרישת, מה עוד שהייה לו כסוי ביטוחי למחלות קשות.
לטענת המבקש, עם קבלת מכתב הדחייה הוא הניח כי מכתב הדחייה כולל את כל טענות המבטחת, אותן היה עליה לפרט בהזדמנות הראשונה, שהיא מכתב הדחייה.
לטענתו, בס' 35 לכתב ההגנה נכללות טענות חדשות שלא הועלו קודם לכן, כדון: הפרת חובת הגילוי, סיכון שנתבטל והכשלת בירור החבות ומרמה, טענות שלא הועלו לטענת התובע, במכתב הדחייה.
סבורני, כי צודקת הנתבעת בטענתה, לפיה טענת הדחייה הראשונה במכתבה, הינה טענת סף, כהגדרתה בת.א. 1156/04ה טמס שמעון נ' מנורה חברה לביטוח. הנתבעת מצאה אותה עת, כי לא לא מולא תנאי סף, מה שלא דרש ממנה להמשיך ולבדוק בבירור מעמיק לגופו של עניין, כיוון שדי היה בעובדה שהזדקרה לעין מיד, כדי לדחות את דרישת התובע.
בית המשפט במקרה טמס סימון אף השווה את נושא תנאי הסף, למקרה בו מצא המבטח כי מעולם לא הוצאה פוליסה על שם מגיש הדרישה/ תביעה, מה שלא מחייב את המבטח להמשיך ולבדוק ברור מעמיק את התביעה גופא. ממשיך בית המשפט וקובע, כי גם אם התברר לאחר מכן, כי נפלה טעות ברישום הממוחשב, לא יושתק המבטח מלהעלות טענה לגופו של עניין. בית המשפט קבע, כי כוונת המפקח על הביטוח הייתה, שהמבטח לא יוכל להעלות טענות נוספות לגופו של עניים לאחר שהתביעה נבחנה כבר לגופו של עניין, כך שדי בהודעה כי לא התקיים תנאי הס, מבלי להזדקק להוצאות הכרוכות בבירור מקיף לגופו של עניין.
גם כב' השופט קסירר קבע בת.א. 56231/07 כי אין לצפות מחברות הביטוח כבר בשלב הדרישה לענות במכתב במתכונת כתב הגנה, כיוון שזו דרישה בלתי סבירה ולא לכך הייתה הכוונה בהנחיות המפקח על הביטוח.
לאור המפורט, אני דוחה את הבקשה.
המבקש ישלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 1,000 ₪.
ניתנה היום, י"ט אב תשע"א, 19 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.