ברוקר ביזנס בע"מ נ' צבי ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובעת לתשלום דמי תיווך בגין מכירת עסקם של הנתבעים 1-3 לנתבעת 5.

טענות התובעת :

התובעת הינה חברה העוסקת בתיווך עסקי.

הנתבעת 3 הינה חברה פרטית – בבעלות הנתבעים 1ו – 2 שהם אחים, אשר בתקופות הרלוונטיות ניהלה עסק לפריטת רימונים.

לטענת התובעת ביום 3/6/10 פנה אליה הנתבע 1 בשמו ובשם הנתבעים 2 ו - 3 והזמין ממנה שירותי תיווך למכירת עסקה של הנתבעת 3.

לטענת התובעת ביום 21/7/10 פנה הנתבע 4 , הציג עצמו כבעלי הנתבעת 5 , והזמין ממנה שירותי תיווך לשם רכישת עסק בתחום המזון.

לטענת התובעת היא יצרה את הקשר בין הנתבעים 1 – 3 לבין הנתבעים 4-5 וליוותה את תהליך ההתקשרות בינהם. בכלל זה ,לטענתה, זומנה על ידה פגישה במעמד הצדדים לקראתה הוכן על ידי עורך דין מטעמה זיכרון דברים המגבש ההסכמות בין הצדדים, נוהלו על ידי מנהלה שיחות טלפון עם בנק לאומי לו חבה הנתבעת 3 כספים אשר היו מיועדים להשתלם במסגרת העסקה וכיוצא בכך. לטענת התובעת בסיום הפגישה בין הצדדים במסגרתה הוצג זיכרון הדברים, הודיעו לה הנתבעים, כי הם מבקשים לחשוב על פרטי העסקה .

לטענת התובעת, לאחר הפגישה האמורה, הפסיקו הנתבעים להגיב לפניותיה.

לטענתה בנוסף, ביום 13/9/10 שיגר אליה הנתבע 4 מסרון ובמסגרתו כתב כי לא נחתם חוזה ואף לא יחתם וכי, לכל היותר, הוא ילווה לנתבעים 1-3 כספים בתמורה לאחוזי רווח קטנים.

לטענת התובעת על אף האמור, הרי שהיא גילתה בדיעבד, שביום 19/9/10 נכרת בין הנתבעת 3 לבין הנתבעת 5 הסכם, במסגרתו רכשה הנתבעת 5 את עסקה של הנתבעת 3 , בתמורה לסכום של 555,000 ₪ , הסכם עליו חתמו הנתבעים 1-5. לטענת התובעת, עיקריו של ההסכם מאמצים את המתווה העיסקי שנכתב בזכרון הדברים.

לטענת התובעת בהתאם להתחייבות עליה חתמו הנתבעים 1-3 חלה עליהם החובה לשלם לה דמי תיווך בשיעור של 7% +מע"מ במקרה בו תתבצע עסקה עם קונים שהופנו אליהם על ידי התובעת. לטענת התובעת, ההסכם קובע מפורשות כי חלה החובה על המתחייב לשלם דמי התיווך מיד לאחר שיושג הסכם :"ביני ו/או בן מי ממשפחתי ו/או בין כל אדם או גוף אחר שאני קשור אליהם במישרין ו/או בעקיפין ו/או מי מטעמי או בשמי, לבין קונים/השוכרים שהבאתם". נוכח האמור , לטענת התובעת, חבים לה הנתבעים 1-3 דמי תיווך בסך של 38,850 ₪ +מע"מ. שהם נכון ליום התביעה : 39,170 ₪.

בהתייחס לטענת הנתבעים 1-3 ולפיה ההסכם בינם לבין התובעת, כולל תנאי ולפיו תשלום דמי התיווך מותנה בקבלת כספים מאת הקונה – שלא שולמו - טוענת התובעת כי התוספת האמורה הוספה שלא על דעתה ומשכך אין לה תוקף.

זאת ועוד, לטענת התובעת , ממילא, היא זכאית לתשלום דמי התיווך גם נוכח הפרת ההסכם בינה לבין הנתבעים 1-3 על ידי האחרונים .

כך, לטענתה בסעיף 8 להסכם הוסכם כי :

"אם תמציאו לי קונים/רוכשים אני מתחייב ליידע אתכם, להזמינכם ,לערב אתכם בכל מו"מ ובשלבי סגירת העסקה, למען לא תיפגענה זכויותיכם כגורם יעיל. אם אבחר לא לעשות זאת, ו/או אערב גורם נוסף במהלך העסקה . אין הדבר יגרע מזכותכם לקבלת מלוא דמי התיווך המגיעים לכם".

לטענת התובעת הנתבעים 1-3 הפרו את ההסכם עימה הואיל והמשיכו במגעים עם הקונים שלא בסיוע התובעת ומשכך, הרי שהיא זכאית לתשלום דמי התיווך נוכח הפרת ההסכם כאמור. לענין זה מוסיפה התובעת וטוענת כי לו היתה מעורבת בהמשך ההתקשרות הרי שהיתה דואגת לקיומם של תנאים אשר היה בהם בכדי להבטיח באופן טוב יותר את הוצאתו לפועל של ההסכם.

לטענת התובעת החובה לתשלום דמי התיווך חלה על הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד הואיל והנתבע 1 חתם על ההתחייבות כלפי התובעת הן באופן אישי והן כשלוח של הנתבע 2 וכנציג הנתבעת 3.

באשר לנתבעים 4-5, הרי שלטענת התובעת התחייבו הנתבעים 4-5 לשלם דמי תיווך כדלקמן:

בגין רכישה של 100,000 ₪ - 15%