ברוקס נ' נחום

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקים שארעו בתאונת דרכים.

בהתאם לכתב התביעה נסע התובע בשד' ביאליק ברמת השרון, לכיוון מזרח.

לטענתו לפתע הגיח רכבה של הנתבעת מצידו השמאלי וזאת שעה שהנתבעת ביקשה להיכנס לחנייה הסמוכה למקום בעברה הימני של הדרך.

בהתאם לכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי התאונה התרחשה באשמתו המלאה של התובע, אשר פגע ברכבה בחלקו האחורי ימני.

הנתבעת טוענת כי לא התכוונה לפנות שמאלה, אלא נהגה בזהירות ובאיטיות בטרם פנתה לחנייה שהייתה מימין.

לפני העידו התובע, הנתבעת, ובעלה.

במסגרת עדותו חזר התובע על הגירסה כפי שעלתה מכתב התביעה ולפיה התאונה התרחשה בשעה שהנתבעת ביקשה להכנס לחניה מימין הדרך, לטענת התובע הבחין ברכבה של הנתבעת בשעה שנסע בדרך לטענתו ביקשה הנתבעת לפנות שמאלה, ובאופן פתאומי סטתה ימינה.

הנתבעת מנגד, טענה כי לא התכוונה לפנות שמאלה.

הנתבעת הודאתה כי בשעה שנסעה בשד' ביאליק חיפשה חנייה, בהתאם לגירסתה באותו רח' ניתן לפנות הן מהצד הימני של הדרך והן מעברה השמאלי של הדרך, אולם המדובר בנתיב דו סטרי כאשר רוחבו של כל נתיב אינו מאפשר נסיעה של שני רכבים באותו הכיוון.

הנתבעת בהתאם לגירסתה הודאתה כי רצתה לחנות בצידה הימני של הדרך, לשם כך הסיטה את ריכבה מעט שמאלה כדי לבצע החנייה, "בפעם אחת" , מבלי שיהיה צורך להסיע את הרכב אחורנית שעה שמדובר בנתיב הומה.

גירסת הנתבעת אף נתמכה בעדות בעלה לדבריו אכן הסיטו את הרכב מעט שמאלה אולם אותתו ימינה, גם הוא וגם אישתו לא הבחינו ברכבו של התובע, בעלה של הנתבעת בהגינותו הודה כי לא יכול היה לראות במראה את הרכב מצד ימין כיוון שהמראה מכוונת אל הנהג, וגם לא הסית את גופו אחורנית ימינה, כדי לבדוק אם הדרך פנוייה.

לאחר ששמעתי עדויות שני הצדדים, הרי שהתמונה עולה כי אכן רכבה של הנתבעת בנסיעה איטית וחיפשה חנייה לאורך הדךר.

גירסתה של הנתבעת כי הסיתה את רכבה מעט שמאלה תואמת גם את גירסת התובע אשר טען כי הבחין ברכב הנתבעת, עוד מרחוק וסבר לתומו כי בכוונת הנתבעת לפנות שמאלה בשל הסתת הרכב כאמור.

גם התובע וגם הנתבעת צילמו הארוע, תמונות התובע סומנו ת/1 ות/2 תמונות הנתבעת סומנו נ/1 עד נ/3. מן התמונות ניתן לראות כי רכבה של הנתבעת אכן ביצע הפנייה ימינה מחלוק השמאלי של הנתיב ואילו רכבו של התובע היה בצמוד לחלקה הימני של הדרך, עוד עולה כי בסמוך למקום החניה אכן ישנו עיקול המאפשר נסיעה שמאלה.

מן הנתונים עולה כי התובע נסע בדרך ואילו הנתבעת היא זאת שביקשה לבצע עצירה ולחצות הדרך כדי לבצע את החנייה ימינה.

כמובן שהרכב המבקש לעצור ואף לחנות עליו לוודא כי בשעה שהוא מאט ועוצר ומחנה, לא יהיו רכבים מאחוריו, עצם האיתות ימינה אינו בבחינת פטור לבצע החנייה.

מנגד, על הרכב הנוסע בדרך גם אם הרכב שלפיו עושה פנייה שמאלה לשמור מרחק סביר כדי לאפשר בלימה בטוחה במקרה של סטייה בלתי מתוכננת.

אני מוצאת את הנתבעת אשמה בתאונה, אולם אני מטילה גם על התאונה אחריות בכך שהתרשמתי שנסע מעל למהירות המותרת ולא שמר מרחק סביר, אשמו מוערך על ידי בכ20%.

לפיכך אני מקבלת התביעה בגין נזקי התובע אשר בהתאם לחשבונית שהוצגה עומדים על 580 ₪ כולל מע"מ. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 465 בגין נזקיו, תישא הנתבעת בהוצ' התובע בגין ניהול ההליך ואגרת בית משפט בסך 300 ₪ בסה"כ תשלם הנתבעת סך של 765 ₪ בתוך 30 יום מהיום.