פסק דין
לפניי תביעה קטנה על סך של 10,600 ₪.
לטענת התובעים, ביום 24.9.10, הוזמנה על-ידיהם מהנתבעת מערכת רהיטים, הכוללת מזנון לבן דגם צונאמי (להלן: "המזנון"), שולחן, סלוני וכורסת טלוויזיה (לא צורף עותק מההזמנה).
כל שצורף לכתב התביעה הינו תעודת משלוח המפנה למספר הזמנה 6802, הכוללת התייחסות למזנון הוריקן לבן ושולחן תומר. לטענת התובעים, סכום העסקה – 10,000 ₪: 7,000 ₪ עבור המזנון +השולחן וסך של 3,000 ₪ עבור כורסת טלויזיה. סכום זה שולם באמצעות כרטיס אשראי.
לטענת התובעים, עת סופק לידיהם הריהוט, הבחינו הם ב"פיצוץ בעץ", ואם לא די בכך, הרי שכל פעם (4 פעמים בסה"כ) בה קיבלו לידם את הריהוט, גילו פיצוצים במזנון כאשר בפעם האחרונה, הובטח לתובעים כי במידה והדבר יחזור על עצמו, תבוטל העסקה.
משהתקבל שוב מזנון פגום, הודיעו התובעים ביום 20.12.10, על ביטול העסקה וכי הם שומרים לעצמם את הזכות להקטין את נזקיהם ע"י מכירת המזנון הפגום והשולחן הסלוני התואם באתר "יד 2" ( גם כאן - לא צורפה אסמכתא).
לטענת התובעים - ביום 01.04.2011 מכרו הם את המזנון באמצעות "יד 2" תמורת סך של 2,000 ₪.
יצויין כי לא צורף לכתב התביעה כל צילום המעיד על הפגמים הנטענים במזנון ואף לא צורפה חוות דעת שיש בה כדי לאמוד ו/או להעריך הטענה בגין פגם במזנון.
התובעים עתרו כי בית המשפט יחייב את הנתבעת בתשלום סך של 10,600 ש"ח: תשלום עבור המוצרים הפגומים- 7,000 ₪; בגין תאומי הזמנות והמתנות( 4 בסה"כ)- 800 ₪; עוגמת נפש-2,500 ₪ והוצאות משפט- 300 ₪ .
הנתבעת טוענת בכתב הגנתה – כי לא הייתה כל בעיה במזנון שסופק וכי לפנים משורת הדין וכמחווה של רצון טוב הסכימה הנתבעת, בהסכמת היבואן, ק.ח.ל ישראל בע"מ, להחליפו באחר.
הנתבעת טוענת עוד, כי התובעים אינם דוברי אמת בעניין מכירת המזנון הואיל וביום 01.08.11 ביקרו בבית התובעים, מנכ"ל חברת ק.ח.ל., מר לירן קובי, וסמנכ"ל הנתבעת, מר רועי וילדר, וראו במו עיניהם בבית התובעים, את המזנון והשולחן שסופקו.
הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי על התובעים לשלם סך של 700 ₪ בגין ההובלות וכן מחצית משווי המזנון שהוחזק בבית התובעת ועתה יימכר כמזנון משומש בסך של 1,550 ₪.
עוד טוענת הנתבעת להיעדר עילת תביעה כנגדה שכן –הנתבעת הנכונה הינה חברת ק.ח.ל אשר סיפקה את הרהיטים.
ביום 25.01.2012 התקיים דיון בפניי, במסגרתו העידו הצדדים ועדיהם בקצרה .
לאחר שעיינתי עיין היטב בכתבי הטענות , ושמעתי עדויות הצדדים וטיעוניהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להדחות ולהלן אפרט:
ראשית, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל על תובע במשפט אזרחי בשיטתנו המשפטית ולא המציאו לבית המשפט כל אסמכתא בדבר טענותיהם לליקויים שנפלו במזנון. כאמור לעיל, התובעים לא הציגו בפני בית המשפט חוות דעת כלשהיא המעידה על ליקויים במזנון ואף לא תמונות של הריהוט הפגום לכאורה, על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מטענותיהם, האם יש להן בסיס כל-שהוא, אם לאו.
שנית, אינני נותנת אמון בטענת התובעים, כי המזנון נמכר על-ידיהם באתר "יד 2". התובעים לא הציגו בפני בית המשפט את המודעה אשר לכאורה פרסמו באתר הנטען ואף לא טרחו להביא לעדות מטעמם, את אותו רוכש, אשר לטענתם רכש מהם את המזנון, כל שהציגו התובעים, הינו נספח 6 לכתב התשובה, אשר מהווה לכאורה אישור מטעמו של רוכש המזנון והשולחן. באישור בכתב שכזה, ללא עדות בעל-פה, לא סגי.
שלישית, אם לא די בכך, הרי שהנתבעת הביאה לעדות את מר לירון קובי, שהינו היבואן של הרהיטים, אשר תאר בעדותו כי הגיע לבית התובעים, על מנת לשוחח עימם, התובעים פתחו את הדלת אולם סרבו להכניסו לביתם. העד טען, כי ראה את המזנון נשוא התביעה בבית התובעים, טענה אשר הוכחשה מכל וכל ע"י התובעים, אשר טענו כי נוכח מבנה ביתם, העד לא היה יכול לראות את המזנון מפתח הבית, אולם אישרו כי סרבו להכניס את העד לביתם.
אין מקום לספק, כי לו לא היה לתובעים מה להסתיר, היו מארחים את העד בסלון ביתם ולא מונעים את כניסתו לבית, כפי שפרט התובע בעדותו. אני מאמינה למר לירן קובי, כי ראה את השולחן והמזנון שסופקו ע"י הנתבעת בבית התובעים ביום 01.08.11.
לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה.