החלטה
בפניי בקשה לסילוק תביעת המשיבה על הסף, תוך חיוב המשיבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה כנגד המבקשת (להלן: "הנתבעת") תביעה לקבלת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לממש את המשכון על רכב מסוג שברולט מ.ר 13-093-66 (להלן: "הרכב"), וכן למתן צו עשה להשבת הרכב לידי התובעת.
עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני, וזאת למניעת מימוש המשכון על הרכב עד לבירור התביעה העיקרית.
הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחתה על פי החלטת בית המשפט (כב' השופטת עדי חן-ברק) מיום 09.11.11.
בהחלטתו הנ"ל בית המשפט קבע כי: ""נוכח האמור … ובזהירות הראויה בה אני מצווה בשלב זה, הרי שסיכויי התביעה (במתכונתה הנוכחית) אינם טובים – ודי היה בכך על מנת לדחות הבקשה".
הנתבעת טוענת, כי משנדחתה הבקשה למתן צו מניעה זמני, הסעד למתן צו מניעה קבוע הפך לתיאורטי, ועל כן, יש להורות, מטעם זה, על סילוק התביעה על הסף. הנתבעת טוענת, כי משעה שכונס הנכסים פועל למימוש הרכב נוצר מצב בלתי הדיר שגרם לכך שהסעד המבוקש בתביעה הפך לסעד תיאורטי בלבד.
על פי החלטתי מיום 08.12.11, הוריתי לתובעת להגיב, בתוך 21 יום, לבקשה לסילוק התביעה על הסף. החלטה זו נשלחה לב"כ התובעת, באמצעות הפקס באותו יום, אך חרף חלוף הזמן לא הוגשה תגובת התובעת לבקשה.
ביום 03.01.12, הנתבעת הגישה בקשה למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף בהעדר תגובת התובעת. הנתבעת צירפה לבקשתה עותק מאישור מסירת הבקשה לסילוק התביעה על הסף לידי בא כוח התובעת, המלמד על כך, שהבקשה נמסרה לתובעת (באמצעות בא כוחה) ביום 07.12.11.
משום מה, התובעת אינה מגיבה לבקשה, לא כמתחייב מהחלטת בית המשפט שמיום 08.12.11, ולא כמתחייב מתקנות סדר הדין האזרחי משנמסרה הבקשה לידיה ישירות דרך הנתבעת.
בנסיבות, ההחלטה תינתן בהעדר תגובת התובעת.
כעולה מהחלטתו של בית המשפט במסגרת הבקשה לסעד זמני, הרכב נתפס על ידי הנתבעת ביום 01.05.11 ומאז ועד להגשת הבקשה למתן סעד זמני חלפה למעלה מחצי שנה שבמהלכה הספיקה הנתבעת לעשות את כל הפעולות הדרושות למכירת הרכב: שמאות, פרסום, מציאת רוכש, פניה לתובעת לאפשרות פידיון וכו'.
בנסיבות, ולנוכח דחיית הבקשה לצו מניעה זמני, ברי כי הליכי המימוש התחדשו. אמנם, אותו רוכש שנמצא לפני עיכוב ההליכים בלשכת ההוצל"פ ועד לדחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני, חזר בו מההסכם לנוכח עיכוב ההליכים, אך לאחר דחיית צו המניעה הזמני הליכי המימוש התחדשו וממשיכים להתנהל, ולא עומדת על הפרק בקשה כלשהי העשויה להפסיק ו/או לעכב את ההליכים שם, ולכאורה הסעד למתן צו קבוע אינו רלבנטי יותר והפך עם דחיית הבקשה לסעד זמני ולאחר תחילת ו/או המשך הליכי המימוש, לתיאורטי לחלוטין.
לא נעלמה מעיניי העובדה כי תובעת ביקשה סעד נוסף של מתן צו עשה להשבת הרכב לידיה, אך סעד זה אף הוא הפך לסעד תיאורטי ברגע שהליכי המימוש החלו ולא נעצרו.
למותר לציין, כי במסגרת הדיון בבקשה למתן הסעד הזמני, ב"כ המבקשת הצהיר כי בכוונתו לתקן את התביעה באופן שיתבע פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לתובעת בשל התנהלות הנתבעת.
בפועל, ועד עצם היום, לא הוגשה כל בקשה לתיקון כתב התביעה, והסעדים שנתבעו הינם אך ורק הסעדים של מתן צו מניעה קבוע וצו עשה להשבת הרכב.
כאמור לעיל, התובעת לא הגישה כל תגובה לבקשות הנתבעת, דבר הפועל לרעתה אף הוא.
לאור כל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על מחיקת התביעה על הסף.
בשלב זה, איני עושה צו להוצאות, אך היה ותוגש בקשה לביטול ההחלטה שניתנה ללא תגובת התובעת אזי בית המשפט, וללא כל קשר לתוצאות הבקשה לביטול ההחלטה (אם תוגש בקשה כאמור), ישקול שוב, את עניין ההוצאות בגין הליך זה.
ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ב, 17 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.
