ברוך נ' כהן

פסק דין

פסק הדין ניתן בתביעה כספית על סך 269,027 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבע.

טענות התובע בכתב התביעה

התובע והנתבע עבדו יחד בחברת "אמפא", ולאחר שהחברה נמכרה, התפטרו שניהם בדין פיטורין. לאחר שהפסיקו את עבודתם בחברת "אמפא", פנה הנתבע לתובע וסיפר לו כי הקים חברה לשיפור ופיתוח תהליכי התפלת מי ים. הנתבע הציע לתובע להשקיע את כספי פיצויי הפיטורין בחברה שהקים בשם "ירושלים טכנולוגיות התפלה בע"מ" (להלן: "חברת ירושלים") בתמורה לקבלת 5% ממניות החברה.

ביום 20.1.03 נחתם בין הצדדים הסכם, נספח א' לכתב תביעה (להלן: "חוזה א'") שלפיו בתמורה להשקעה ראשונית של 20,000$ התחייב הנתבע להעביר לתובע 2% ממניות חברת ירושלים. התובע העביר לנתבע במעמד חתימת ההסכם את הסך של 20,000$. בהמשך סוכם בין הצדדים כי לאחר העברת מלוא התמורה בסך 50,000$, יועברו לתובע בסה"כ 5% ממניות חברת ירושלים. התובע העביר לנתבע סך של 50,000$ במספר תשלומים כמוסכם, שהאחרון שבהם התבצע ב- 20.1.04.

הנתבע כלל לא דאג לקדם את ענייני חברת ירושלים, ולאחר תקופה ארוכה שבה סיפר לתובע סיפורי בדים, הודה לבסוף כי לא עשה דבר בענייני החברה הנ"ל, אך הודיע לתובע כי הקים חברה חדשה בשם "אדוונס דיפנס טכנולוג'יס בע"מ" (להלן: "חברת דיפנס"). בעקבות זאת חתם הנתבע על הסכם, נספח ג' לכתב תביעה, שבו נקבע כי הוראות הסכם ירושלים חלות על חברת דיפנס. דא עקא, שבניגוד להתחייבותו לא העביר הנתבע לתובע כל מניה ממניות חברת דיפנס ולא עשה דבר לקידום חברת ירושלים או חברת דיפנס, ובפועל התברר לתובע כי הנתבע הוליך אותו שולל וגזל ממנו את כספו במרמה, אך ורק על מנת לעשות בו שימוש לעצמו.

הנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 56 לפקודת הנזיקין וביצע תרמית והונאה כלפי התובע. בעת האחרונה גילה התובע כי הנתבע הקים סדרה של חברות שבאמצעותן הוציא כפי הנראה כספים ממשקיעים. כך מתברר כי הנתבע הוא כפי הנראה נוכל סדרתי אשר פותח חברות, מגייס כספים מאנשי עסקים או קורבנות תמימים ולבסוף סוגר את החברות מבלי שעשה בהן דבר. כמו כן התברר לתובע שלאחר שהנתבע גזל את כספו, הוא החל בהקמת מיזם אחר שאוגד כחברה בשם "עוגייה אר. אנד. די. בע"מ" (להלן: "חברת עוגייה") אשר את קיומו הסתיר מהתובע, וזאת אף שבכל התקופה עשה הנתבע שימוש בכספי הפנסיה שלקח מהתובע על מנת לקדם את ענייניו בחברת עוגייה.

כאשר פנה התובע לנתבע וביקש ממנו להשיב לו את כספו, מסר הנתבע לתובע 14 שיקים מעותדים על סך 1,500 ₪ כל אחד, כמקדמה על חשבון סכום החוב. אלא שלאחר הפקדת השיק המעותד לתאריך 15.10.08, גילה התובע כי השיק שהופקד חולל מפאת העדר כיסוי מספיק, ומסיבה זו לא ראה התובע להפקיד את יתרת השקים שנתן לו הנתבע. התובע פנה לנתבע ודרש ממנו להחליף את השקים שניתנו לו, ובהמשך לכך מסר הנתבע לתובע 6 שיקים מעותדים על סך 2,500 ₪ כל אחד, אך גם שיקים אלו חוללו מפאת אין כיסוי מספיק. לאחר שהתובע הפקיד את השיקים הנ"ל, העביר לו הנתבע 6 שיקים נוספים מעותדים על סך 2,500 ₪ כל אחד, שמהם הפקיד הנתבע שני שיקים. כך, נכון למועד הגשת התביעה שילם הנתבע לתובע סך של 33,500 ₪ בלבד.

בניהול המשא ומתן עם התובע בטרם חתימת ההסכם פעל הנתבע בניגוד לחובת תום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים, ועל כן התובע זכאי לביטול ההסכם ולהשבת כספו בהתאם לסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה). התובע טוען כי הנתבע הוציא ממנו כספים במרמה או שקיבל את כספי התובע שלא על פי זכות שבדין, ולפיכך בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט חייב הנתבע להשיב לתובע את כספו.

התובע טוען כי הוא זכאי לקבל את הסכומים הבאים: (1) השבת יתרת חובו של הנתבע לתובע בסך של 259,027 ₪; (2) פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הפרת חוזה, ובסה"כ סך של 269,027 ₪.

טענות הנתבע בכתב ההגנה

דין התביעה להידחות או להימחק על הסף מחמת העדר עילה או העדר יריבות, וכן בין היתר מהטעמים המפורטים להלן: (א) כתב התביעה לא הומצא לנתבע, ומשכך, התובע לא עמד בהוראות תקנה 475 לתקנות סדר הדין האזרחי; (ב) מדובר בתביעה קנטרנית וחסרת כל שחר המהווה לשון הרע וניסיון להתעשרות שלא כדין על חשבון הנתבע.

הנתבע טוען שבתקופה האמורה הייתה בין הנתבע לתובע היכרות שטחית בלבד. התובע והנתבע עבדו בחברות אחיות באותו בניין במשך חודשים ספורים בלבד. בעקבות הליך הפירוק של חברת "אמפא" פנה התובע לנתבע כדי להתייעץ עמו על בסיס חברי האם לקבל את הסדר הצעת הפיטורין. לאחר שהתפטר, יצר התובע קשר טלפוני עם הנתבע וביקש לדעת מה דעתו ועצתו לגבי אופן השקעת חלק מכספי הפיטורין, וכיצד לגוון את השקעותיו. הנתבע סיפר לתובע כי הוא עומד להקים חברה, שלימים תיקרא חברת ירושלים, והתובע ביקש להשקיע בה סכום של 20,000$ ולקבל זכות להגדיל את השקעתו בעתיד ב- 20,000$ נוספים.

ההסכם שהוצג על ידי התובע (נספח א' לכתב תביעה) שעליו מופיעים שינויים בכתב יד, איננו משקף את ההסכם האמיתי והנכון שנחתם בין הצדדים באותו יום. ההסכם כולל את החלקים המודפסים בלבד ללא התוספות בכתב יד שנוספו בשלב מאוחר יותר, בעת שהצדדים שיכללו את ההסכם והגיעו להסכמות נוספות שגובו בנספח ג' לכתב תביעה (להלן: "חוזה ב'") ובתוספות בכתב יד על גבי חוזה א'. הצדדים הוסיפו את השינויים בכתב יד בחוזה א' כשנה לאחר חתימת ההסכם המקורי. לאחר שהתובע מימש את האופציה האמורה בחוזה לרכישת 1% ממניות חברת ירושלים בתמורה ל20,000$ נוספים, שילם בסך הכול 40,000$ המהווים סך של 173,000 ₪ דאז. השינויים מ- 3% ל- 5% בהסכם המקורי נעשו מבלי שהנתבע הסכים לכך, אף שלאחר שיח הסכימו הצדדים כי התובע יקבל 5% מהמניות תמורת התשלום בסך 40,000$.

עקב השתהות התובע בהחלטה אם להמיר את מניותיו בחברת ירושלים למניות בחברת דיפנס, הנתבע החזיק את מניותיו המומרות של התובע בנאמנות, ובכל שלב התובע היה יכול לבקש מהנתבע למכור את המניות לצד שלישי ולקבל את תמורתן. לחלופין, במקרה שבו לא היה נמצא קונה, התובע היה רשאי לממש את הזכות שהוקנתה לו בחוזה א' שבו נקבע כי בתום שנה לייסוד חברת ירושלים מתחייב הנתבע לקנות את המניות בחזרה מהתובע תמורת סך של 52,000 ₪ המהווים כאמור בחוזה א' 30% מהערך ששילם התובע עבור המניות.

הנתבע דאג כל הזמן לקידום ענייני חברת ירושלים, וכל טענות התובע לגבי הקמת חברות לצורך הונאה, אין בהן דבר וחצי דבר מן האמת. הנתבע פעיל מזה שנים רבות במיזמים שונים ובחברות שונות לרבות חברת דיפנס וחברת עוגייה שבהן הייתה פעילות חוזית וכספית ענפה ביותר. בחודש מאי 2005 נחתם הסכם עם חברת Merrill Lynch העולמית אשר ביקשה לשתף פעולה עם חברת דיפנס. התובע ידע כל העת מה עלה בגורלן של החברות, הנתבע הזמין אותו לא אחת לבקר במשרדי חברת דיפנס ועדכן אותו על בסיס דו שבועי במתרחש בחברה. יתרה מזו, אשתו של התובע, גב' שרה ברוך, עבדה במשרדי החברה כעובדת משק.

רק לאחר תחנוניו של התובע כי אין לו מה לאכול ומתוך חמלה אמיתית הסכים הנתבע לרכוש בחזרה את מניותיו של התובע בחברת דיפנס, אף שחלף המועד שנקבע בהסכם, ולהשיב לתובע את הסך של 52,000 ₪ בתשלומים כפי יכולתו מעת לעת באמצעות שיקים מעותדים. לאור המשבר שפקד את כל שווקי המסחר בעולם בתקופה האמורה נפגע גם מצבו הכלכלי של הנתבע, ועל כן חולל אחד השקים מיום 15.10.2008. מרגע שהשתפר מצבו הכלכלי דאג הנתבע על דעת עצמו להחליף את השיק המחולל בשיק חדש ואף המשיך לשלם את יתרת סכום ההחזר עד לסך של 52,000 ₪ בשיקים מעותדים נוספים על סך של 2,500 ₪ כל אחד. בידי התובע 4 שיקים נוספים על סך של 2,500 ₪ כל אחד המהווים חלק מההחזר העיתי שנקבע בין הצדדים, וכלל לא ברור על מה התובע מלין מאחר שהנתבע עשה עמו חסד.

בחלוף זמן קצר פנה התובע אל הנתבע וסיפר לו כי מצבו הגיע לידי כך שאין ביכולתו לקיים את עצמו ולו בדוחק וכתוצאה ממצב זה נפגעה בריאותו קשות. לשמע מצוקתו זו של התובע, ומשנכמרו רחמיו של הנתבע על התובע, אמר לו כי יעשה מאמץ, וככל שהדבר יעלה בידו, יעביר כספים כתרומה וצדקה לתובע עד לסך של 173,000 ₪. מדובר במחווה של רצון טוב מצד הנתבע ותו לא. עתה, משהוגשה תביעה זו, חוזר בו הנתבע מרצונו הטוב וישלים את העברת הסך של 52,000 ₪ כפי שנקבע כנגד קבלת המניות בלבד.

תצהירים, דיון הוכחות וסיכומים

התובע והנתבע ערכו תצהירי עדות ראשית וכן הוגש מטעם התובע תצהיר עדות ראשית נוסף של אשתו, הגב' שרה ברוך (להלן: "שרה").