ברוך ואח' נ' כהן

פסק דין

1. בפני ערעורם של המערערים, על החלטותיה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל, סגל מרים, מיום 17.07.13 ומיום 02.06.13 , שניתנו בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-16163-13-8, בהם דחתה את בקשת ה"פרעתי" שהגישו המערערים .

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

2. בתאריך 05.07.06 הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין לפיה על המערערים לשלם סך של 32,655 $ בתוספת ריבית של כ1% לחודש החל מיום 01.09.04 ב36 תשלומים החל מתאריך 01.10.06 בגין החזר הלוואה שניתנה להם על ידי המשיב, בנוסף שכ"ט על סך של 7,500 ₪ , וכי איחור בתשלום מעל ל-7 ימים יזכה את המשיב להעמיד את יתרת התשלום לפירעון מיידי.

בתאריך 07.08.06 נפתח כנגד המערערים תיק הוצאה לפועל בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 9,371 ש"ח, בתאריך 19.03.07 קיבלו המערערים הודעה על סגירת התיק לבקשת המשיב.

בתאריך 24.02.13 נפתח תיק ההוצאה לפועל כנגד המערערים על סך של 303,768 ₪.

המערערים הגישו בקשה בטענת פרעתי.

בתאריך 02.06.13 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור דנן, בה דחתה כבוד הרשמת את בקשת הפרעתי שהגישו המערערים, (להלן: ההחלטה הראשונה), בתאריך 14.07.13 דחתה כבוד הרשמת את בקשתם החוזרת בטענת פרעתי, (להלן: ההחלטה השנייה).

טענות המערערים:

3. המערערים טוענים כי החלטתה הראשונה של כבוד הרשמת אינה החלטה אלא מעין פרוטוקול החלטה אשר טרם נסתיים ולא ניתנה במסגרתו כל החלטה אופרטיבית.

המערערים טוענים כי שגתה כבוד הרשמת כאשר קבעה כי לא היה כל שיהוי בתיק, וכי לא נערך דיון בטענה זו.

המערערים טוענים כי כבוד הרשמת דנה בטענת התיישנות אשר כלל לא נטענה על ידם וכי טענתם הייתה כי היה שיהוי בנקיטת הליכים לגביית פסק הדין, וכי המשיב הוא שטען כי פסק הדין לא התיישן ואולם המערערים לא טענו זאת כלל, וכי טענת שיהוי הינה טענה שונה מטענת התיישנות וכי ניתן לטעון אותה במסגרת בקשה בטענת פרעתי , וכי לא ניתנה כל החלטה בנוגע לטענת השיהוי ולא נומקה ההחלטה.

המערערים טוענים כי יש בטענת השיהוי לעתים בכדי להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הזוכה כי לא נטש את חובו , וכי כבוד הרשמת כלל לא דנה בטענה זו, וכי שגתה כבוד הרשמת כאשר דנה בעניין ההתיישנות כאשר הטענה שהעלו המערערים הינה טענת שיהוי, וכי המשיב ויתר על זכותו כאשר השתהה שנים רבות בפניותיו למערערים וכי מצבם של המערערים הורע באשר החוב תפח למימדים גדולים, וכי המשיב לא פעל במשך כ 5 שנים לגביית פסק הדין.

המערערים טוענים כי בהחלטתה הראשונה קבעה כבוד הרשמת כי לחייב הומצאה אזהרה וזאת בניגוד לטענתו, ואולם טוענים המערערים כי כלל לא טענו כי לא קיבלו אזהרה, שכן טענו הם כי לא נעשתה כל פנייה בגין החוב .

המערערים טוענים כי לפי פסק הדין, במידה ולא ישולמו התשלומים במועד הרי שיתרת החוב הבלתי מסולקת תעמוד לפירעון ותישא הפרשי הצמדה וריבית כך שמחודש פברואר 2008 יש להעמיד את יתרת החוב הבלתי מסולקת 113,000 ₪ לפירעון, וכי המשיב ערך את החשבון בצורה שאינה נכונה כלכלית ולקח את מלוא סכום ההלוואה סך של 132,540 ₪ כאשר היא נושאת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 01.09.04 ועד ליום פתיחת התיק בפברואר 2008.

המערערים טוענים כי צורת פתיחת התיק גרמה לניפוחו של החוב ויש בכך לפגוע פגיעה כלכלית קשה במערערים , וכי לא ברור מהיכן שאב המשיב את הסכום של 132,540 ₪ ולגבי איזה שער דולר נערך, וכי המשיב כאשר פתח את תיק ההוצאה לפועל ציין את סכום התשלומים כשהם משוערכים למועד פתיחת התיק בסכום של 67,000 ₪ ואולם סך זה אינו משוערך כי אם בערכי קרן בלבד.

המערערים טוענים כי תיק ההוצאה לפועל נפתח ללא יפוי כח כדין, וכי כבוד הרשמת לא דנה בטענה זו, וכי תיק הוצאה לפועל נפתח בחודש אוגוסט 2006 רק בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד וכי התיק נסגר משום שהוצאות המשפט ושכ"ט שולמו במלואם, וכי כאשר פתח המשיב את תיק ההוצאה לפועל בשנת 2013 השתמש לרעה בהליכי פתיחת התיק וציין סכומים אלו כאילו לא שולמו.

המערערים טוענים כי המשיב השתהה בנקיטת הליכים למימוש פסק הדין, וכי יש לקבל את טענת פרעתי שהגישו ולסגור את התיק , לחילופין, מבקשים המערערים לתקן את סכום החוב, למחוק את החיוב בהוצאות ובשכר טרחה ברכיבי התיק, לבטל את רכיב שכר הטרחה א' + ב' שנפסק למשיב בגין פתיחת התיק.

תגובת המשיב:

4. המשיב טוען כי דין הערעור הינו סילוק על הסף מחמת איחור בהגשתו.