ברדוגו ואח' נ' קלר

פסק דין

ראשית דבר אני מוחק את התביעה לבקשת התובעים. המשמעות היא שלמעשה ההליך נסגר.

ניתן בזאת פטור ממחצית שניה של אגרת בית משפט.

הסוגיה היחידה שעולה לבדיקה והיא שימשה נשוא הדיון מתאריך 30.09.13, הינה דרישתם ההדדית של התובעים ושל הנתבעת לפסיקת הוצאות משפט.

לטענתם של התובעים, גרמה להם הנתבעת בהליכים שונים אותם הם מפרטים להוצאות ועל כן, הם מבקשים שיפוי של הוצאות אלה.

עוד הם מדגישים את חוסר תום הלב של הנתבעת, אשר לטענתם בנתה בחריגות בנייה משמעותיות.

הנתבעת מצידה מדגישה, כי לאור החלטת ביהמ"ש המחוזי בעת"ם 52944-05-13 ע"י כב' השופטת למלשטרייך, היה על התובעים לפעול על פי הסכמתם מייד לביטול ההליך בביהמ"ש, כאשר החלטת ביהמ"ש היתה מתאריך 2.6.13 ואולם בפועל לא עשו כן, דבר שהצריך את הנתבעת לפנות לייצוג משפטי ולהגיש כתב הגנה שהוגשה בתאריך 8.6.13 וכן בקשה לדחיית התביעה על הסף והדיון שנערך בפניי ב- 30.9.13.

עוד מדגישה הנתבעת, כי ממילא בעת הגשת התביעה הנוכחית לא היה לתובעים היתר בנייה תקף, שכן אותו גגון או פרגולה שעל התובעים היה להסיר, תנאי לבניית הממ"ד על ידם, לא נעשה.

על כך השיבו התובעים כי סברו שההיתר הוא כדין ונאלצו להגיב על בקשת הנתבעת לאחר שזו דרשה הוצאות על ההליך בפניי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי אין כל הצדקה לפסוק לתובעים הוצאות בנסיבות העניין וכי יש לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת דווקא.

אינני קובע מסמרות לגבי קיומו של היתר תקף בזמן הגשת התביעה עצמה בפניי ונדמה לי שהחלטתי מיום 16.5.13 המתייחס לבקשת המבקשת אביגיל קלר שעליה כתבתי: "בסיום הדיון שאלו אותי המשיבים האם יש מניעה להתחיל בביצוע עבודות בנייה ועניתי שכל עוד לא תלוי ועומד בקשה של המשיבה, היא המבקשת בפניי, למניעת עבודות שכאלה אין מניעה כי הדבר יבוצע. תחת לומר לביהמ"ש כי בקשה שכזו הוגשה (צו זמני האוסר על המשך ביצוע עבודות הממ"ד) מילאה המבקשת מים ולמעשה לא אמרה דבר שעה שהוגשה בקשה כזו על ידה היום. מדובר בהתנהגות חסרת לב ודי בה כדי לדחות את הבקשה המונחת בפניי".

המשמעות היא שכנראה שני הצדדים נהגו בחוסר תום לב ואינני זוקף לחובתם של התובעים את הגשת התביעה מבלי שיש להם היתר תקף.

עם זאת, תמוה בעיני התנהגות התובעים לאחר שביהמ"ש המחוזי, בהסכמת הצדדים, אמר את דברו בעת"ם 52994-05-13.

כאן, משהוברר כי דין התביעה בפניי להימחק, היה על התובעים לפעול מייד ולהגיש בקשה לביהמ"ש ולא להמתין עד להגשת כתב הגנה ע"י הנתבעת, דבר שגרם לה הוצאות.

זאת ועוד, בהמשך הוגשה בקשה לדחייה על הסף והתובעים היו צריכים להודיע שהם מסכימים לה ולמנוע את הצורך בקיומו של דיון לאור תגובתם לביהמ"ש.

לאור האמור לעיל, החלטתי לחייב בהוצאות משפט ואגזור גזירה שווה להוצאות שנפסקו בעבר לחובת הנתבעת אצל המפקח על הבתים המשותפים, באופן שאפסוק הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ בלבד.

סכום זה ישלמו התובעים לנתבעת כהוצאות משפט תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"ו תשרי תשע"ד, 30 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.