ברדה נ' כחאני ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה שלפניי נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת, שעה שהיה נהוג בידי בתה (להלן:- "הנהגת"), עת היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב הנתבע, הנהוג על ידו.

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות התאונה.

על פי תאור התאונה על ידי נהגת התובעת, נסעה הנהגת בכביש 6. לפני מחלף היציאה לכיוון אשדוד, הבחינה הנהגת, כי ישנה תקלה כלשהי ברכב ולכן חיפשה את המקום הקרוב ביותר שיתאפשר לעצור בו. כאשר הגיעה למחלף, עצרה הנהגת את רכבה על אי תנועה גדול שהיה במחלף ודוממה את המנוע, כאשר בינתיים היא משוחחת עם אביה בטלפון על מנת לבדוק מה ניתן לעשות.

בעוד הרכב עומד, הרגישה הנהגת בפגיעה בצדו השמאלי של הרכב, כאשר מסבר, כי הנתבע עלה ברכבו על אי התנועה ופגע ברכבה. לטענת הנהגת, הנתבע המשיך מעט בנסיעה, עד אשר נעצר בשולי הכביש. בהמשך, לאחר שהוחלפו פרטים בין הצדדים, חזר הנתבע אחורנית ונכנס למחלף אשדוד. הסברה העולה מתוך הדברים היא, כי ייתכן והנתבע התבלבל בדרכו לכן עלה על אי התנועה, על מנת שבחצותו אותו יוכל להשתלב ביציאה לכיוון אשדוד.

הנתבע לעומת זאת טוען, כי הנהגת ירדה לכיוון היציאה למחלף אשדוד וככל הנראה לא ידעה האמנם זהו כיוון נסיעתה ולכן האטה את רכבה, עד כדי עצירה, כשבד בבד היא מתבוננת בשלטי ההכוונה. הנתבע הגיע לכיוון היציאה, הבחין ברכב שהיה לפניו, הנוסע לאט ואף נעצר ולכן, ידע, כי לא יוכל לעצור את רכבו, אשר נסע במהירות גבוהה של 110 קמ"ש (היא המהירות המותרת בכביש זה) ולכן סטה עם רכבו לכיוון אי התנועה. אלא, שבאותו שלב, גם הנהגת החלה לפתע לפנות לכיוון אי התנועה ונגרמה התנגשות בין רכבי הצדדים.

הנתבע נסע עם רכבו עד שנעצר ולאחר מכן רץ במהירות אל הנהגת על מנת לשאול לשלומה ולדאוג לכך שתזיז את רכבה לכיוון אי התנועה, כדי לא לגרום לתאונה נוספת ואמנם הנהגת הזיזה את רכבה ונעצרה על אי התנועה.

שמעתי את שני העדים ושתי הגרסאות אפשריות. אף לא מצאתי, כי מי מהעדים מהימן לעומת רעהו. לאור האמור, על מנת להכריע בין הגרסאות, מצאתי מקום לשקול את סבירות הגרסאות ואת הראיות הנוספות שלפניי, כאשר את העדיפות שיש ליתן לגרסה זו על פני רעותה, יש לשקול בשים לב לכל המכלול.

ראשית, אין עדיפות לגרסתה של הנהגת על פני גרסת הנתבע היות והיא אינה בעלת דין, זאת בשים לב לכך שמדובר בבתה של התובעת, אשר האינטרס הכספי שלה גדול מזה של הנתבע, שכן הנתבע נושא בתשלום השתתפות עצמית בלבד, בה נשא למעשה, כך שהפסדו, הינו בגבולות סכומים בהם כבר נשא בפועל ולא מצא מקום לתבוע ואילו רכבה של אם הנהגת הינו כדי שיעור מלוא הנזק.

לכל אחד מהעדים היו עדי ראיה נוספים שהיו במקום. הנהגת ציינה, כי ידיד שלה היה עמה ברכב, אך לטענתה, לא יכול היה להתייצב לדיון, היות והוא שוהה בחו"ל.

עם הנתבע לעומת זאת, היו ברכב כשמונה אנשים. לא ברור מדוע הנתבע לא מצא לנכון להעיד אף לא אחד מיושבי הרכב.

הפגיעות על גבי הרכבים הן כאלה שברכבה של התובעת יש פגיעה של שפשוף לאורך כל הצד השמאלי ואילו ברכבו של הנתבע מדובר בפגיעה בפינה הימנית של הרכב.

לפי תיאור הנתבע את התאונה, הוא סטה עם רכבו שמאלה לכיוון אי התנועה. אם זהו המצב, אזי, לאור כיווני התנועה המתוארים על ידו, כאשר לשיטתו, גם הנהגת אמורה היתה לסטות עם רכבה שמאלה, הנהגת היא זו שאמורה היתה לפגוע ברכב הנתבע ופינת רכבה השמאלית היא זו שאמורה היתה לפגוע בצדו הימני של רכב הנתבע, כאשר במקרה זה לא סביר שרכב הנתבע יפגע בפינתו הימנית בלבד.

מיקומי הפגיעה על גבי הרכבים מתיישבים, איפוא, יותר עם גרסת הנהגת באשר לאופן קרות התאונה.

לפי גרסת הנתבע, הוא עקף את רכב הנהגת והיא, שהיתה במצב עצירה החלה לפנות לכיוון אי התנועה. לשיטת הנהג, ביקש מהנהגת להעלות את רכבה על אי התנועה לאחר התאונה, שכן התאונה התרחשה כאשר הנהגת עודנה על הכביש. עובדה זו אינה מתיישבת עם העובדה שרכב הנתבע היה כבר על אי התנועה, שאז אמורה היתה התאונה להתרחש על אי התנועה. גם ציון הנתבע, כי חלקים שנשברו נראים בתמונה על גבי הכביש בסמוך לאי התנועה, אינם מתיישבים עם תיאורו של הנתבע את התאונה, שכן גם אם חלק מרכב הנתבעת היה על הכביש, החלק שנפגע בוודאי אמור היה להימצא על אי התנועה.

בהקשר זה יוער, כי אם הנהגת אמנם הזיזה את רכבה כפי שתיאר הנתבע, אזי שברי הרכב לא אמורים היו להימצא בסמוך לרכב, אלא רחוק יותר ממנו.

הנתבע לא נתן הסבר של ממש לעובדה שהזיז את רכבו הרחק מעבר למקום התאונה, שכן סביר היה להניח, כי היה צריך להיעצר בסמוך למקום התאונה, זאת בפרט, כאשר לשיטתו מלכתחילה עקף את רכב התובעת לא מתוך כוונה לנסוע שמאלה, אלא מתוך כוונה שלא לפגוע ברכב התובעת, כך שלפי תיאורו, אמור היה הנתבע להיות במצב של נסיעה איטית, תוך כדי האטה וסביר היה כי היה נעצר לאור מהירות נסיעתו ולאור העובדה שלשיטתו גם הנתבעת היתה בנסיעה איטית (תחילת נסיעה), מייד בסמוך לאחר ההתנגשות. העובדה שנעצר רחוק ממקום התאונה, מתיישבת יותר עם גרסת הנהגת, לפיה ככל הנראה הנתבע התבלבל ורצה לעלות על אי התנועה כדי להגיע ליציאה לכיוון אשדוד, כך שנסע מהר ולא הבחין בנהגת ולכן גם לא נעצר מייד.

הצטברותן של כל העובדות, השאלות והתמיהות מטה את הכף לטובת גרסת הנהגת ולכן מצאתי מקום לקבל את התביעה.

אני מחייבת איפוא את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 13,440 ₪ (לאחר שראש הנזק של שכירת רכב חלופי לא הוכח). סכום זה ישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה [18.11.12] ועד התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת, וכן ישאו בשכר טרחת ב"כ התובעת בסכום של 2,400 ₪.