בראשי נ' ש רע בי משה - מגדניות פאר

בא-כוח התובע: עו"ד משה חן

בא-כוח הנתבע: עו"ד יצחק כהן

פסק דין

בהסכמת הצדדים, ובהתאם להסדר דיוני שאליו הגיעו הצדדים בדיון היום, העידו התובע ומר עוזי שרעבי בנו של הנתבע, לאחר מכן נשמעו סיכומי טענות הצדדים, ופסק הדין ניתן על דרך הפשרה, בהתאם לסמכות בית המשפט לפסוק בדרך זו מכוח סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

2.התובע והנתבע בתביעה שכנגד (להלן – התובע) עוסק בביצוע עבודות שיפוצים שונות. הנתבע והתובע בתביעה שכנגד (להלן – הנתבע), הוא בעל "מגדניית פאר" ברחוב עמק רפאים בירושלים. במהלך שנת 2007, ככל הנראה בחודש אפריל, ביצע התובע במגדנייה עבודות שיפוצים בהתאם להנחיות של אדריכל שנשכר על-ידי הנתבע. עבודות אלו כללו בין השאר, בניית קירות גבס, עקירת ריצוף ישן והחלפתו ברצפה מוחלקת, עבודות צנרת מים (אינסטלציה) ועוד כיוצא באלו עבודות.

אין מחלוקת כי לא נכרת בין הצדדים כל הסכם, ואין כל מסמך אחר, כמו למשל הצעת מחיר, הכולל פירוט של העבודות שהוסכם שהתובע יבצע, החומרים שבהם ישתמש, מועדי ביצוע העבודות, והתמורה שתשולם עבורן על-ידי הנתבע.

3.לטענת התובע, הוסכם בין הצדדים כי בגין העבודות ישלם הנתבע לתובע סך של 36,561 ₪. מאוחר יותר הוסכם על עבודה נוספת שבגינה ישלם הנתבע לתובע סך של 1,500 ₪. התובע אכן שילם סך של 21,606 ₪ על חשבון העבודה כולה ומאוחר יותר שילם עוד 4,900 ₪, כך שנותר חייב לתובע סך של 11,555 ₪, שלא שולם עד היום. מכאן תביעתו של התובע לתשלום בסך של 12,900 ₪, המורכב מסכום החוב בצירוף הפרשי ריבית והצמדה עד יום הגשת התביעה (11.10.2009).

4.הנתבע טוען כי הסכום הכולל שעליו הוסכם בגין העבודות הוא 26,556 ₪, וכי סכום זה שולם על-ידי הנתבע במלואו. עוד טוען הוא, שעבודות השיפוצים נעשו ברשלנות רבה ואף הסבו נזקים לנתבע ולמגדנייה. הרצפה המוחלקת אינה מוחלקת ולא בוצעה מחומרים מתאימים, ולפיכך כיום הרצפה נשחקת ושומן ולכלוך נספגים בה. בנוסף לכך, הריצוף לא נבנה באופן שבו צריך היה לבנותו. עוד טען הנתבע, כי בשל העברת צינור ביוב אל מחוץ למגדנייה בדרך לא מקצועית, כוסתה הצנרת בלוחות שיש שיצרו מעין ספסל, שלטענת הנתבע נבנה בצורה מכוערת ומונע אפשרות לפתוח את אחת הדלתות המרכזיות של המגדנייה באופן מלא. הנתבע טען גם שבמהלך העבודות גלש בטון אל צנרת הביוב וגרם לנזקים אשר אינם ניתנים לתיקון מבלי לפרק את כל הריצוף, ועוד טען לנזקים נוספים שנגרמו על-ידי התובע בשל עבודה אשר לטענת הנתבע לא נעשתה באופן מקצועי. מכאן התביעה שכנגד לפיצוי בסכום של 20,000 ₪.

5.התובע תמך את תביעתו בשלוש חשבוניות. האחת, שמספרה 007 ושאינה נושאת תאריך, שבה נכתב שניתנה "עבור שיפוץ. על חשבון", והיא בסך של 10,106 ₪. בחשבונית זו יש פירוט של אמצעי התשלום ששולם עבור המפורט בה. השנייה, שמספרה 008 הנושאת תאריך 2.4.2007, שגם בה גם נכתב שניתנה "עבור שיפוץ. שולם על חשבון", והיא בסך של 11,550. גם בחשבונית זו יש פירוט, גם אם חלקי, של אמצעי התשלום ששולם עבור המפורט בה. השלישית, שמספרה 010 הנושאת את תאריך 12.4.2007, שבה נכתב "גמר עבודה שיפוץ", והיא בסך של 14,995. התביעה נסמכת על חשבונית זו, אשר לטענת התובע לא שולם עבור העבודה המפורטת בה דבר.

הנתבע אמנם שב וטען כי שולמה מלוא התמורה, וכי הוסכם שהתמורה עבור העבודות תהיה בערך 26,000 ₪, אך מעבר לדבריו של בנו, מר עוזי שרעבי, לא הובא כל מסמך, ראייה, דפי חשבון בנק או כל אמצעי אחר להוכחת התשלום. יש להניח שחברה או עסק מסודר (להבדיל אולי מאדם פרטי), אשר לטענת מר עוזי שרעבי מטפל בכשלושים חשבוניות מידי יום (עמ' 4 שורה 25), יכול היה להציג מסמך כלשהו לתמיכה בטענתו. משלא עשה כן, מתבקשת המסקנה כי אכן לא שולם דבר בגין החשבונית השלישית (חשבונית מס' 10), למעט הסכום הנוסף בסך 4,900 ₪, שגם כלל עבודה נוספת, כמפורט מעלה. מכאן אפוא, שהנתבע אכן נותר חייב לתובע סכום של 11,555 ₪, כנטען בכתב התביעה ועל-פי החישוב שפורט לעיל.

6.ככל שהדברים אמורים בתביעה שכנגד, הרי שלאור עדותו של התובע נראה כי חלק לא מבוטל מטענות הנתבע בתביעה שכנגד לא היו שנויות במחלוקת. כך למשל התובע אישר שאופן ביצוע הרצפה יצר סדקים ברצפה. אמנם לטענתו הדבר נגרם בשל דרישות האדריכל לבצע את הרצפה באופן מסויים, כמפורט בעדותו, אולם לא יכולה להיות מחלוקת שהאחריות לחומרים שבהם השתמש התובע, תוצאת העבודה ואופן ביצועה מוטלים עליו. התובע גם אישר את כיסוי הצנרת מחוץ למגדנייה בלוחות שיש באופן שמונע אפשרות לפתוח באופן מלא את אחת מדלתות המגדנייה. התובע גם אישר שבעת יציקת המלט בריצוף הייתה גלישה של חומר מעבר למעצורים שהונחו מסביב לשטח שרוצף. אמנם התובע טען שהגלישה הייתה רק של מים, אך מאחר שדובר ביציקת בטון נראה סביר יותר שהחומר שגלש לא היה רק מים אלא הבטון הנוזלי.

נמצא אפוא, שעבודת התובע אכן לא הייתה מקצועית דיה, והוא הותיר אחריו נזקים.

לאור ההסדר הדיוני שאליו הגיעו הצדדים, נראה כי ניתן לאמוד את היקף הנזק בשיעור של בערך רבע מסך כל עלות העבודה. מאחר שהנתבע לא סתר את טענות התובע שסך כל עלות העבודה הייתה 38,061 ש"ח (36,561 ₪ + 1,500 ₪), אזי הפיצוי יהיה בסך של 9,500 ₪ שלמען הנוחות יחושב לפי יום הגשת התביעה.

7.המסקנה הסופית לאור האמור היא אפוא, כלהלן:

התביעה מתקבלת כך שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 12,900 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי, כך שעל התובע לשלם לנתבע סך של 9,500 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.

לפיכך, הנתבע ישלם לתובע סך של 3,400 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.

לאור התוצאה שאליה הגעתי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז אייר תש"ע, 11 מאי 2010, בהעדר הצדדים.