בראון ואח' נ' דיסקונט לישראל בע"מ

פסק-דין

1.עניינה של התביעה שבפני בעיקול מיטלטלין שהוטל, על דרך הטעות, במענם של התובעים במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגד צד שלישי ואשר הסב לטענתם נזקים בדמות הוצאות שכר טירחת עורך דין ועוגמת נפש בסך 17,000 ₪.

2.כעולה מכתב התביעה, במסגרת הליכי הוצאה לפועל בתיק מס' 03-16346-07-4 בהן נקט המשיב בהליכים נגד מר סיטון גבריאל (להלן:"החייב"), עודכנה כתובת מגורי התובעים ככתובתו של החייב וכפועל יוצא מכך, נשלחה לתובעים הזמנה לחקירת יכולת ביום 4/3/10. לטענת התובעים, פנו הם ללשכת ההוצאה לפועל במכתב מיום 27/4/10 בו הודיעו, כי מלבד תקופה קצרה בה התגורר החייב במען זה בשכירות בשנת 1997 אין להם כל קשר לחייב והם בעליו הבלעדיים של הנכס נשוא מען זה.

3.חרף זאת, לטענת התובעים, המשיב פעל לנקוט בהליכי עיקול מיטלטלין במענם. בדלית ברירה, ביום 19/8/10 נאלצו התובעים לשכור את שירותיו של עורך דין אילן שמר שיפעל בשמם לצורך ביטול "רוע הגזירה". רק לאחר התערבותו של עו"ד שמר הסכים המשיב לביטול הליך העיקול כנגד רכושם. נוכח התנהלותו של המשיב נגרמו לתובעים נזקים בגין שכ"ט עו"ד בסך 1,700 $ (דולר ארה"ב) וכן, עוגמת נפש והוצאות משפט הנאמדים על ידם בכ-10,000 ₪.

4. כעולה מכתב ההגנה, הנתבע מכחיש את טענות התובעים וטוען, כי מיד לאחר פניית התובעים לבא כוחו בחודש מרץ 2010 עוכבו כלל ההליכים בכתובת מגוריהם עד לגמר הבירור עימם.

לטענתו, עיקול המיטלטלין בוצע במען התובעים ברישום בלבד כנגד החייב ביום 25/12/09, זאת, בהתאם לכתובת החייב שנמסרה לנתבע בעת פתיחת חשבון חברת הרולד בינוי ופיתוח בע"מ בה היה החייב מנהל ובעל מניות. הנתבע הדגיש, כי אף האזהרה נמסרה בכתובת מגורי התובעים ועל אישור מסירת האזהרה חתום בנו של החייב, מר גיל סיטון. בנסיבות אלה, לא היתה לנתבע כל סיבה להניח כי החייב אינו מתגורר בכתובת זו.

5.כעולה מנספח ב' לכתב ההגנה, ביום 30/12/09, מיד בסמוך לאחר שקיבלו הם את ההתראה לביצוע הליך עיקול מיטלטלין במענם, שלחו התובעים מכתב לתיק ההוצאה לפועל בו הבהירו הבהר היטב, כי החייב אינו מתגורר במען זה והוא אינו בעליו. התובעים צירפו אישור מטעם המועצה האזורית הר אדר ותצלומי תעודות זהות שלהם בתמיכה למכתבם.

6.כעולה מתגובת ב"כ המשיב לפניית התובעים שצורפה כנספח ד' לכתב ההגנה, ב"כ המשיב לא הסתפק בפנייה ובאישורים הנ"ל ודרש פרטים נוספים. בעקבות זאת, ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל, כי התובעים יתמכו האמור על ידם בתצהיר מאומת כדין ובצירוף אסמכתאות כמפורט בתגובה.

7.כעולה מנספח ה' לכתב הגנה, ביום 27/4/10 שיגרו התובעים מכתב נוסף ללשכת ההוצאה לפועל בו הינם שבים על טענותיהם. רק ביום 9/8/10 ניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל המבקשת את תגובת המשיב וביום 22/8/10 ניתנה תגובת המשיב, לפיה, קיבל המשיב את עמדת התובעים והצהיר, כי לא יינקטו הליכים בכתובתם.

8.כעולה מהסכם שכר הטירחה בין התובעים לעו"ד שמר שסומן כנספח 3 ד' לכתב התביעה התובעים התקשרו עימו רק ביום 29/8/10, כאשר, כבר באותה עת, לא היה בטיפולו כל צורך.

9.לשיטתו של המשיב, ההוצאות שהוצאו על ידי התובעים לא היו לצורך ונגרמו כתוצאה מהתעקשותם לפעול כפי ראות עיניהם.

10.ביום 23.1.13 התקיים דיון במעמד הצדדים בו שבו הצדדים על טענותיהם.

דיון ומסקנות:

11.סבורני, כי העובדות שפורטו בכתב ההגנה והנתמכות במסמכים שהוגשו בתיק ההוצאה לפועל בדמות בקשות התובעים, תגובות הנתבע והחלטות רשמי ההוצאה לפועל שניתנו בהן אינן יכולות להיות שנויות במחלוקת. משכך, לא ברורה די צורכה פעולת התובעים בפנייתם לעורך דין שמר. לטענת התובעים בעדותם בפני, חשו הם לעו"ד שמר, זאת, מחשש שמא הנתבע יפעל נגדם, זאת, לאחר שקיבלו הודעה על כוונה לביצוע העיקול. התובעים לא המציאו כל אסמכתא ממנה עולה, כי בחודש אוגוסט 2010 בוצע הליך כלשהו נגדם. למעשה, מיום הטלת עיקול המטלטלין ברישום בכתובתם באמצעות הדבקה על פתח דלתם בחודש דצמבר 2009 לא בוצעו הליכים מבצעיים כלשהם. משכך, אין בידי לקבל טענתם לשכירת שירותי עורך דין בבהילות ומתוך לחץ. התובעים ידעו גם ידעו אודות הבירור שנערך בתיק ההוצאה לפועל שכן, היו מעורבים ושותפים פעילים לחליפת הבקשות והתגובות בעניין זה.

כמו כן, סבורני, כי הוצאות שכר טירחת עורך הדין מופרזות ואינן פורפורציונאליות להיקף הטיפול שנדרש לצורך ביטול העיקול. התובעים הכבירו הוצאות בעניין זה שלא לצורך. בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל, התובעים נדרשו להגיש תצהיר ערוך כדין התומך בטענותיהם משכך, עריכת תצהיר מסוג זה אינו כרוך בהוצאות שכר טירחה כה גבוהות. באשר לרכיב זה, הנני פוסק לתובעים שכר ראוי בסך 2,000 ₪ בלבד.

12.יחד עם זאת, מאידך, סבורני, כי אין התובעים צריכים לשהות באי וודאות ובאיום תמידי הנמשך זמן בלתי סביר בדבר נקיטת הליכים מבצעיים במענם. בנסיבות אלה, חובה הייתה על הנתבע לבדוק טענותיהם לאשורן, לכל הפחות, באמצעות הוצאות רישום מרשם האוכלוסין. הנתבע לא הציג כל פעולת איתור של החייב לצורך עדכון כתובתו. מקובלת עליי טענת התובעים, כי אין עליהם כצדדים שאינם מעורבים כלל ושנקלעו למצב זה על לא עוול בכפם, "לעבוד" בשביל הנתבע לצורך איתור מען החייב. נוכח אי הצגת אסמכתאות אלה, הנני קובע, כי הנתבע ישב בחיבוק ידיים ולא עשה דבר לצורך אימות ובירור טענות התובעים.

13.שקילת מידת עוגמת הנפש והפיצוי ברכיב זה נתון לשיקול דעת בית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה על פי "אומדנא דדיינא". סבורני, כי במקרה דנן, אין ספק, כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש לא מבוטלת שעה שמטילים על קניינם עיקול לא להם. מאידך, יש לקחת בחשבון, כי בנסיבות המקרה דנן היקף הפגיעה בפרטיותם ובקניינם של התובעים הינו מצומצם, משעה שהנתבע עיכב את ההליכים נגד התובעים לצורך בירור טענותיהם ולבסוף אף פעל לבטל את ההליך ולעדכן את כתובת החייב. כאשר למעשה מלבד ביצוע עיקול ברישום בלבד לא ננקט כל הליך מבצעי אחר. נוכח האמור ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הנני מעמיד את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים כתוצאה מההליך השגוי בכ-1,000 ₪.

14.סוף דבר- הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך כולל וסופי בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות הליך זה בסך 350 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.