בר"ע על פס"ד שהורה על הוצאת נכס מקרקעין - מגרש הרחבה ובית הבנוי עליו, למכירה לצד ג', על ידי כונס נכסים

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ה. גורביץ שינפלד) בתמ"ש 16462-07-11 מיום 1/12/13.

ההחלטה, אחת מיני רבות שניתנו בתיק המשפחה הנ"ל אשר עניינו תביעת המשיב לאכיפת פסק דין מיום  27/4/09 בתמ"ש 25540/01 ותיקים קשורים (להלן: "פסק הדין") דחתה את בקשת המבקשת להמשיך ולעכב מכירת הבית בהרחבה במושב .....(להלן "הנכס"), שהוכרז עליהם במסגרת פסק הדין, כמשותפים לשני הצדדים, בני זוג לשעבר.

בהחלטה ניתנו הוראות נוספות כאשר המבקשת מלינה על כל מרכיבי ההחלטה, לא רק אלה הנוגעים להמשך הליכי הכינוס והמכירה של הנכס.

עובדות ברקע

2.         המבקשת והמשיב מס' 1 היו נשואים זל"ז (להלן:"בני הזוג"). המשיבה מס' 2 היא בתם. במהלך נישואיהם של בני הזוג הם צברו נכסים שונים. בשנת 2000 תקף המשיב את המבקשת ודקרה מספר רב של דקירות בסכין. בעקבות כך הורשע בניסיון לרצח ונגזרו עליו 15 שנות מאסר. בהמשך, בשנת 2004, התגרשו זו מזה. על פי הנטען בבקשה, המשיב גם התעלל מינית בבתו-המשיבה מס' 2 מאז שהייתה כבת 11. על פי הנטען בגין כך הוגש כנגדו כתב אישום וכן מתבררת תביעת נזיקין שהגישה הבת כנגדו.

3.         עניינם של הצדדים מתברר מזה שנים רבות בבית משפט לענייני משפחה וגם לפני ערכאות הערעור, בית המשפט המחוזי ולאחרונה גם לפני בית משפט העליון. מפאת חשיבותם של אלה להכרעה בבקשה שלפני, אתעכב עליהם בקצרה.

            הצדדים הגישו תביעות רכושיות הדדיות בתמ"ש 25540/01 ובתמ"ש 25543/01. ביום 27/4/09 ניתן מלפני בית המשפט לענייני משפחה בחיפה פסק דין הדוחה את עתירת המבקשת לסטות מאיזון המשאבים של מחצה על מחצה ולאמץ יחס איזון אחר בהתאם להוראת סעיף 8(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן "חוק יחסי ממון").

בפסק הדין נקבע כי הזכויות במגרש ההרחבה והבית שעליו ואשר היו רשומות על שם הבת - המשיבה מס' 2, הן משותפות למבקשת ולמשיב, כאשר לכל אחד מהם מחצית הזכויות וכי על הבת לדאוג לרשום את הזכויות שם בהתאם, על שם שני הוריה.

4.         בפסק הדין נתקבלו קביעות נוספות וניתנו הוראות בדבר איזון המשאבים בין בני הזוג וכן פירוק השיתוף במשק - ... במושב ...... באשר לרישום הזכויות במגרש ההרחבה נקבע כי אם רישום הזכויות - העברתן על שם המבקשת והמשיב תהיה כרוכה בתשלום, יישאו בו שניהם בחלקים שווים וכי היה וההעברה תסורב על ידי המינהל, יימכר הנכס לצד ג' והתמורה שתתקבל תתחלק בין המבקשת למשיב 1 בחלקים שווים.

 על פסק הדין ערערה המבקשת וגם המשיבה מס' 2 לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שהגישה המשיבה מס' 2 אף היא נדחתה. מאידך גיסא, בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט העליון נתקבלה חלקית לאחרונה וזאת ב-בע"מ 7272/10, שם נקבע, ובקליפת אגוז, כי אין להביא בחשבון איזון המשאבים בין המבקשת לבין המשיב, את זכויות הגמלה הנובעות מעבודתה של המבקשת בשירות הציבורי - זכויות לתשלום חודשי של פנסיה תקציבית בעוד ששאר הרכוש המשפחתי, יתחלק שווה בשווה כפי שהורה בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שבחן את מכלול נסיבות העניין. פועל יוצא מכך, המשיב חויב להחזיר למבקשת את כל התשלומים שקבל על חשבון זכויות הפנסיה התקציבית שלה.

אמור מעתה, הקביעות וההוראות האופרטיביות של פסק הדין בכל הנוגע למשק... במושב...., פירוקו על דרך מכירתו לצד ג' וכן רישום הנכס על שם המבקשת והמשיב 1 בחלקים לרבות כיצד יש לנהוג בו, נותרו בעינן.

5.         כאמור, המשיב הגיש תביעה לאכיפת פסק הדין. במסגרת ההליכים שהתקיימו בתביעתו זו מינה בית משפט קמא תחילה, ביום 2/9/12, את באי כוח הצדדים ככונסי נכסים על הנכס והורה להם לרשום הערה בדבר מינוים. מאוחר יותר ניתנו החלטות רבות על ידי בית משפט קמא בעקבות בקשות רבות שהמטירו באי כוח הצדדים, פעמים אף תחת הכובע של כונסי נכסים, כל אחד בנפרד.

            במהלך תקופה זו כשבאי כוח הצדדים פועלים ככונסי נכסים, התקיימה התמחרות ביחס לנכס ובה זכתה המבקשת ביום 4/9/12. אלא שהמבקשת לא עמדה בתנאים שבית משפט קמא הציב כתנאי לרכישתה זכויות המשיב בנכס, אף שניתנו לה מספר הזדמנויות וארכות לעשות כן וביום 9/12/12 קבע (כב' השופטת אלון), כי זכייתה בטלה. עוד הורה בית משפט קמא באותו מועד על סיום תפקידם של כונסי הנכסים - באי כוח הצדדים - וזאת לנוכח התנהלותם המתמשכת והעדר שיתוף הפעולה ביניהם, ומינה את עו"ד יאיר מלצר ככונס נכסים. באותה החלטה הורה בית משפט קמא גם כי הואיל וידוע לו כי המבקשת וצד ג' - משפחת א' - מעוניינים ברכישת הנכס, הם יגישו לכונס הצעה מפורטת על מועדי התמורה וכי אז הכונס ידאג להביא הצעות אלה לפני בית משפט קמא לשם קבלת עמדתו ואישורו.

            מאוחר יותר, בעקבות בקשת המשיב להשלמת הליך מכר, הורה בית משפט קמא (כב' השופטת אספרנצה אלון), ביום 14/1/13 לכונס הנכסים לערוך התמחרות בין המבקשת לבין משפחת א' וזאת עד ליום 30/1/13.

            בגדרי אותה החלטה נתבקש הכונס לדווח תוצאות ההתמחרות עד שלושה ימים לאחר מכן.

            ביום 17/1/13 הודיע הכונס כי משפחת א' סירבה להשתתף בהתמחרות ועל כן ההצעה הגבוהה ביותר שהיא גם היחידה שנותרה, הינה של המבקשת המשקפת שווי נכס של 2,700,000 ש"ח וביקש את הוראות בית משפט והאם עליו לקבלה.

6.         בהמשך ניתנו החלטות שונות על ידי בית משפט קמא, אך מבלי להתייחס לאותה הודעה של הכונס. אלה נסובו סביב קידום התיק - התביעה לאכיפת פסק דין לקראת שמיעת ראיות כאשר ביום 1/12/13 נדרש בית המשפט לסוגית הכינוס והמכר של הנכס כפי שהורה כמפורט בפתיח.

7.         על החלטה זו מלינה המבקשת ואלה עיקר טענותיה:

א.         שגה בית משפט קמא כאשר הורה על הוצאת הנכס למכירה לצד ג', תוך ביטול זכייתה, הלכה למעשה ומבלי שנימק החלטתו או התייחס לזכייתה במכרז (צ"ל בהתמחרות).