בקשת רשות להתגונן לתובענה שהוגשה נגד המבקשים (לקוחו והערב) לתשלום בגין חוב שמקורו בהלוואה שנפרעה בחלקה והן ביתרת חובה בח-ן העו"ש

החלטה

1. הבנק המשיב הגיש תובענה לפי סדר דין מקוצר נגד המבקשים )לקוחו והערב( לתשלום
302,000.- ש"ח לערך, בגין חוב שמקורו הן בהלוואה )ע"ס 270,000.- ש"ח שניתנה ביום
03/04/97( שנפרעה בחלקה, והן ביתרת חובה בח-ן העו"ש.

2. המבקשים עותרים למתן רשות להתגונן. בקשתם נתמכת בתצהיר המבקש 2. תצהיר זה נותר
ללא חקירה ועל כן השאלה היא אם יש בו משום הגנה כלפי התובענה.

בפי המבקשים מספר טענות. האחת - עניינה שינוי מדיניות האשראי כלפי המבקשת 1; השנייה
- עניינה יצירת מצג כלפי המבקשת 1 כי תינתן לה הלוואה; השלישית - עניינה כתב הערבות
עליו חתם המבקש 2 ביום 05/06/94. להלן אדון בטענות אלה.

3. המבקש 2 טוען כי ענייני המבקשת 1 נוהלו אצל המשיב מאז 1993. במהלך השנים, הקצה
הבנק המשיב אשראי למבקשת 1 לפי צרכיה. המבקש 2 מדגיש כי עיסוקה של המבקשת 1 הוא
עונתי. עסקיה מלבלבים בתקופת החורף אך במהלך הקיץ עולות הוצאותיה על הכנסותיה
ובעונה זו של השנה נדרשת תמיכת הבנק המשיב. ואכן, בשנים 1995-1994 תמך הבנק המשיב
במבקשת 1.

דא עקא, ב - 1996 התחלף מנהל הסניף ועקב זאת השתנתה מדיניות הבנק מקצה לקצה בנוגע
לאשראים שיסודם בעסקאות עתידיות. נוכח שינוי המדיניות, נאלצה המבקשת 1 לבטל סדרת
עסקאות שכן הבנק המשיב סירב ליתן לה אשראי בהסתמך על חשבונות פרופורמה הגם שבעבר
ניתן לה אשראי בדרך זו. המבקשת 1 נקלעה לקשיים כלכליים ונאלצה להעתיק את מרכז