בקשות לרישום סימני מסחר "גלוקו-ג'ל"

2.         בפי המבקשת שלוש טענות: האחת - הצירוף גלוקו- ג'ל אינו גנרי במידת התיאור שהוא מתאר את המוצר ג'ל גלוקוזה, זאת על שום שהצירוף המשמיט את סיומת המילה אינו מעלה בדעת הלקוח דווקא את המילה גלוקוזה אלא שאדם הנתקל בחלק המילה גלוקו, עשוי לחשוב שמדובר במילה 'גלו' - דבק, או גלוקוזומין שצורתו ג'ל. השניה - שמוצרה הוא מוצר ייחודי, דהיינו אין עוד גלוקוזה שנמכרת בצורת ג'ל ועל כן מחד, יש לו אופי מבחין, כי הוא המוצר היחיד בשוק, ומאידך מי שלא מכיר אותו לא יבין מה משמעותו  גלוקוז הנמכר כג'ל. השלישית - בפנקס קיימים סימנים רבים המכילים את המילה גלוקו, או שיש בהם מידה דומה של תיאוריות.

3.         אחל דווקא מטענה זו האחרונה. הדוגמאות שהוצגו לפני בדיון לסימנים שקובלו סימנים ונרשמו בפנקס, היו ברובן הגדול כאלה בהן היה צירוף מילים מרמז ולא מתאר. ודאי שלא סימן מתאר ברמת התיאור הגבוהה ביותר כגון סימן זה הרשום בפני, אולם איני נכנס לפרטיהם וזאת על שום הכלל הידוע לפיו רישומם של סימנים אחרים בפנקס או במדינות שונות, יהיו דומים ככל שיהיו, אינם רלבנטיים לשאלת כשירותו של סימן להירשם בפנקס. כבר נקבע בהחלטה בבקשה לרישום סימן מסחר מספר 162606 "יקבי עמק האלה" מיום 19 לדצמבר 2006 (סעיף 18):

"המבקשת ביקשה להפנות את תשומת ליבי למספר סימני מסחר בעלי אופי דומה לשלה אשר נרשמו בפנקס סימני המסחר, דוגמת הסימן 115198 "גולן" אשר נרשם עבור יין בסוג 33 על ידי יקבי רמת הגולן. אין חולק כי אכן סימן זה וסימנים אחרים המורכבים משם גיאוגרפי זכו להירשם בעבר. ואולם, עם כל החשיבות של עקרון השוויון, סימן שאינו כשיר לא ירשם רק משום העובדה שסימן אחר הדומה לו נרשם בעבר. אף אם מסה קריטית של סימנים רשומים יכולה להצביע על מדיניות מסוימת שהונהגה בעבר, כאשר הרשם בא לפסוק בנוגע לכשירות סימן לרישום, עליו להסתמך על החלטות ופסקי-דין מנומקים. והוא אינו יכול להשתית את פסיקתו על פנקס סימני המסחר המשקף תוצאה מנהלית, ולא הליך שיפוטי מנומק ומבורר.

בידוע הוא שסימן מסחר, יכול להירשם לתקופה שאינה מוגבלת, ממילא אך יובן כי הפנקס על רישומיו השונים ישקף את התמורות שחלו בדין, בנוהג, במסחר הרלבנטי, ובתפיסת הציבור את הסימנים והמושגים המשמשים בכל ענף וענף שבמסחר, זאת לצד שינויי מדיניות המושפעים מכל הפרמטרים האמורים ובתורם אף משפיעים עליהם.

אמור מעתה, שדווקא בשם עיקרון השוויון, מצווה הרשם לאפשר תחרות הוגנת, ולשכלל את התחרות שבשוק על ידי הותרת סימן תיאורי כ"יקבי עמק האלה" פתוח לשימוש גם למתחריה של המבקשת."

4.         כמו כן נכתב לעניין זה ב- Kerly's -Law of Trade Marks and Trade Names 14 ^th. Edition London  Sweet & Maxwell 2005, בעמ' 200:

...Applicants rely on the state of the register: they cite the existence of registration for the same type of mark in support of their own application. For example, the objection raised is that the mark is descriptive, contrary to s.3(1)(c). The applicant responds by citing registrations of marks which it believes are as or more descriptive. In these circumstances, the other registrations are rightly regarded as irrelevant. The principal reason is because one has no idea of the circumstances in which the other marks achieved registration - extensive evidence may have been required to achieve registration, alternatively the relevant examiner may have made a mistake.

5.         ובהמשך מובאים דברי השופט JACOB בפרשת British Sugar (שם, עמ' 201):

"It has long been held under the old act that comparison with other marks on the register is in principal irrelevant when considering a particular mark tendered for registration... and the same must be true under the 1994 act".

6.         מכאן אפנה לדון בטענותיה האחרות של המבקשת. הטענה השניה, לפיה המוצר הוא ייחודי, אינה מובנת לי כלל ועיקר. האם רשאי עוסק שהוא ראשון במסחר לתפוס את המילים התיאוריות ולמנוע בדרך זו מהבאים אחריו את השימוש בהן? דומני כי התשובה לכך שלילית היא. יפים לעניין זה דבריו של המלומד זליגסון בספרו דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם, הוצאת שוקן תשל"ג בעמ' 21 , בחלקו את הסימנים שהינם חסרי אופי מבחין לשני סוגים:

" א. אופי מבחין חסר לכל סימן שהינו מקובל או משותף למסחר- Common to the trade ב. הסימן מחוסר אופי מבחין אם הוא צריך להישאר פתוח למסחר - Open to the trade . אותה אבחנה נתקבלה ע"י בית המשפט העליון שלנו בפסקי הדין הבאים: חברת "קיי דיי אומית" נגד רשם סימני המסחר, בג"ץ 44/49, פסקים על. ג' 51 (מפי השופט ד"ר זילברג) ופסה"ד "דה קוקה קולה קומפני" נגד "ויטה פלוטקין ובניו", בג"ץ 197/51 (מפי השופט לנדאו".

 ובהמשך, בעמ' 22 מסביר:

"סימנים הצריכים להיות פתוחים למסחר שייכים לסוג אחר לחלוטין. פה אין המדובר בסימנים בהם משתמשים במסחר בפועל, אלא בסימנים שהשכל או בעיקר המצפון מחייבים שלא יתירו מתן זכות ייחודית בגינם, או לא ישאירום לשימוש הכלל... מלים או ציורים שמהווים את הכינוי ההכרחי או הטבעי לסחורות מסוימות או לשירותים מסוימים. אלה הם בד"כ סימנים "מתארים" ".  

7.         משמעותם של דברים היא, כי גם אם בשלב זה אין תחרות במסחר הרלבנטי, והמוצר הוא ייחודי, הרי שרשם סימני המסחר מצווה שלא להתיר רישום של שם גנרי, המתאר את טבע הטובין, באופן שימנע בעתיד ממתחרים להשתמש בו, וזאת גם אם הסימן עדיין אינו מקובל במסחר.