בקשה שנייה להארכת מעצר ב-90 ימים

           בקשה שנייה להארכת מעצר של המשיב ב-90 ימים החל מיום 13.10.2007 לפי סעיף 62 לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. כיוון שהארכה הראשונה היתה מוסכמת יש צורך לעמוד בהרחבה על נסיבות העניין.

           ביום 16.10.2006 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום ובו שלושה אישומים המייחסים למשיב עבירות של רצח בכוונה תחילה, תקיפה, פציעה, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה, העלבת עובד ציבור, איומים והדחה בחקירה.

           באישום הראשון נטען כי ביום 20.9.2007 הגיעו המנוח ומרק קוזנצוב המכונה מריק לדירתו של יורי אספנסקו שהתגורר אותה עת עם חברו וולדיה מליציאן. בדירה שהו אותה עת יורי וחברו. המנוח הביא עימו לדירה מזון ומשקאות חריפים על מנת שהוא, מרק, יורי וולדיה יערכו סעודה. לבקשת המנוח ניגש וולדיה לדירתו של המשיב והזמין אף אותו לסעודה. המשיב בתחילה סרב להזמנה ולבסוף הצטרף אף הוא לסעודה. המשיב ביקש מיורי את מכשיר הטלוויזיה שבדירה והציע להחליפה בטלוויזיה שבביתו של המבקש.

           וולדיה התערב בשיחה ואמר כי הטלוויזיה שלו אולם המשיב עמד על כך כי ייקח את הטלוויזיה. זמן מה לאחר מכן פרץ ויכוח בין המנוח והמשיב לאחר שהמשיב שאל את מריק היכן הוא גר והמנוח ביקש מהמשיב לעזוב את מריק במנוחה. וולדיה הצטרף לוויכוח וביקש מהמנוח לעזוב את מריק במנוחה. המשיב בתגובה תקף את וולדיה על ידי שאחז בכתפיו והחל לדחוף אותו. המנוח התערב ודחף את וולדיה על ידי שאחז בכתפיו והחל לדחוף אותו. המנוח התערב ודחף את המשיב מעל וולדיה. לאחר מכן התיישבו הנוכחים ומזגו לעצמם שתייה, המנוח נשכב על הספה על מנת לנסות לנמנם. כ- 10 דקות לאחר מכן נטל המשיב סכין מהשולחן, ניגש למנוח ששכב על הספה והחל לדקור אותו עם הסכין. וולדיה ניסה למנוע מהמשיב לדקור את המנוח והמשיב דחף אותו וחתך אותו עם הסכין במרפקו. הדקירות שדקר המשיב גרמו למנוח לפצע דקירה בחזהו וכן לשלושה פצעי חתך. הדקירה פגעה בליבו של המנוח וגרמה למותו. המשיב לאחר שדקר את המנוח איים על הנוכחים בסכין על חייהם אם ידברו. המשיב פנה למריק ואמר לו כי ייקח על עצמו את הדקירה. לאחר מכן הוא פנה אל הנוכחים ודרש מהם לעזור לו להוציא את הטלוויזיה תוך איומים על חייהם. בשל החשש ממנו סייעו לו הנוכחים בהוצאת הטלוויזיה עד שהיא נפלה מחדר המדרגות ונשברה. באישום הראשון הואשם המשיב, כאמור, ברצח בכוונה תחילה, תקיפה, פציעה, סחיטה באיומים והדחה בחקירה.

           באישום השני נטען כי בעקבות האירוע נשוא האישום הראשון הגיעו ביום 20.9.2006 אנשי משטרה לביתו של המשיב, השוטר הזדהה בפני המשיב כאיש משטרה והלה בתגובה החל לקללו. לאחר מכן פנה המשיב לשוטר הנוסף ואיים עליו כי יהרוג אותו וכן המשיך לקלל אותו. באישום השני הואשם כאמור המשיב בעבירות של העלבת עובד ציבור ובאיומים.

           באישום השלישי נטען כי במהלך חקירת האירוע נשוא האישום הראשון נערך ביום 29.9.2006 בתחנת המשטרה באשקלון עימות בין המשיב לוולדיה. במהלך העימות איים המשיב על וולדיה כדי להניעו לחזור בו מההודעה שמסר ולמסור הודעת שקר. בגין אישום זה הואשם המשיב בהדחה בחקירה.

           עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמת המשיב המבוססת על עדויותיהם של עדי הראייה שנכחו במקום ביצוע העבירה. עוד נטען כי נגד המשיב קיימת עילת מעצר מכוח חזקת המסוכנות אשר קבועה בסעיף 21(א)(ג)(1)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. בנוסף נטען כי לחובת המשיב עבר פלילי הכולל 15 הרשעות בעבירות אלימות ורכוש וכן עומדים ותלויים נגדו עונשי מאסר מותנים לתקופה כוללת של 18 חודשים.

           ביום 22.12.2006 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בהסכמתו עד לתום ההליכים תוך שמירת זכותו להגיש בקשה לעיון חוזר.

           ביום 2.11.2006 התקיימה ישיבת הקראה בתיק אולם המענה לכתב האישום נדחה מספר פעמים מטעמים הקשורים בהגנה. בית המשפט קבע מועדי הוכחות לתאריכים הבאים: 10.12.2006, 18.12.2006, 20.12.2006. הדיון שנקבע ליום 10.12.2006 בוטל בשל העובדה שבא כוח המשיב לא התייצב לדיון מטעמי בריאות. ביום 18.12.2006 כפר המשיב בעובדות האישום הראשון והחלה פרשת התביעה. בישיבה זו נשמעה עדותם של שני עדי תביעה. ביום 7.1.2007 התקיים דיון לצורך הגשת ראיות בהסכמה. ביום 7.1.2007 ביקש בא כוחו הקודם של המשיב כי הדיון יידחה לתקופה של כשבועיים ימים ובית המשפט דחה את הדיון ליום 21.1.2007. ביום 21.1.2007 השיב המשיב ליתר האישומים המיוחסים לו. המשיב הודה בעובדות האישום השני ובאשר לאישום השלישי הודה שקילל את השוטרים לאחר שאלה השתמשו נגדו בכוח. באותו דיון ביקש המשיב להחליף את סנגורו ולהסתייע בסנגוריה הציבורית, לאור זאת נדחה הדיון ליום 29.1.2007. ביום 29.1.2007 נדחה הדיון ליום 11.2.2007 לבקשתו של בא כוחו של המשיב, שמונה לייצגו מטעם הסנגוריה הציבורית וביקש ללמוד את חומר הראיות שבתיק. ביום 11.2.2007 קבע בית המשפט כי הדיון לפי סעיף 144 לחסד"פ יתקיים ביום 1.4.2007. כמו כן קבע בית המשפט שני מועדים נוספים להמשך שמיעת הראיות בתיק ליום 10.5.2007 וליום 14.5.2007. ביום 20.3.2007 ביקש בא כוח המשיב לדחות את הדיון הקבוע ליום 1.4.2007 והדיון נדחה ליום 16.4.2007. במועד זה הוצגו הסכמות הצדדים בנוגע לראיות שיוגשו בהסכמה. כמו כן בדיון הודיע בא כוח התביעה כי אחד המועדים שנקבעו לשמיעת ההוכחות אינו נוח לו וביקש  להקדימו או לקבוע מועד אחר. בית המשפט ביטל את הדיון שהיה קבוע ליום 10.5.2007 וקבע שני מועדי הוכחות נוספים ליום 3.6.2007 וליום 10.6.2007. הישיבה שהייתה קבועה ליום 14.5.2007 בוטלה בשל אישפוזו של בא כוח המשיב בבית חולים. ביום 3.6.2007 וביום 10.6.2007 התקיימו שתי ישיבות הוכחות נוספות ובית המשפט קבע את התיק לסיום פרשת התביעה ליום 9.7.2007. הדיון שנקבע ליום זה בוטל עקב פטירתו של אביו של השופט א. ואגו. בית המשפט קבע את הדיון לסיום פרשת התביעה ליום 9.9.2007. לאור התארכות ההליכים הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה בהסכמה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, (בש"פ 6061/07 מדינת ישראל נ' אנוכובוב (טרם פורסם, 10.7.2007) (השופט ס' ג'ובראן)). המעצר הוארך כאמור בהסכמה. בא-כוח המשיב הסביר כי היה ברור לו שהעיכוב שנגרם מחילופי הסניגורים יגרור הארכת מעצר אך להארכה הנוספת - הוא מתנגד.

           במהלך הארכת המעצר הראשונה לא התקיימו ישיבות הוכחות בתיק. בדיון שהיה קבוע ליום 9.9.2007 לא נשמעו ראיות מאחר והמשיב לא זומן לדיון ככל הנראה בשל תקלה של מזכירות בית המשפט. בית המשפט קבע דיון נוסף למחר (8.10.2007) לסיום פרשת התביעה וקבע כי במועד זה יישמעו גם שני עדי הגנה. בנוסף קבע בית המשפט דיון ליום 30.10.2007 לשמיעת ראיות ההגנה וביום 29.11.2007 יתקיים דיון לצורך השלמת סיכומים בעל פה.

           בבקשתה טענה המבקשת כי יש להאריך את מעצרו של המשיב שוב, נוכח מסוכנותו הרבה אותה היא למדה מהמעשים המיוחסים לו. בנוסף טוענת המבקשת כי התנהגות המשיב לאחר האירוע ובעת החקירה מלמד כי אין מורא הדין עליו והדבר מקים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט. עוד נטען כי חרף חילופי הסניגורים וביטול מועדי הוכחות בעיקר מטעמי ההגנה, משפטו של המשיב התקדם והוא מצוי כעת בסיומו: בשלב זה קבועים כאמור שלושה מועדים נוספים, למחר (8.10.2007) ול-30.10.2007 לסיום ראיות ול-29.11.2007 להשלמת סיכומים.

           הסניגור עו"ד מקלר אינו שותף להערכת התביעה ולדעתו הדיון לא יסתיים בשלושת המועדים הקרובים, ולכן הוא מתנגד להארכה המבוקשת. לחלופין מבקש עו"ד מקלר להגביל את התקופה כך שהמעצר לא יוארך מעבר להארכה זו.

           בשים לב לשלב המתקדם בו נמצא ההליך, ולמסוכנות הנובעת מהמשיב אני מחליטה להיעתר גם לבקשה הנוכחית. לא ניתן, לא משפטית ולא מעשית להגביל את האפשרות להארכה, ולקבוע, כפי שביקש עו"ד מקלר, שזו תהיה ההארכה האחרונה: אם תתבקש הארכה נוספת - יהיו כל נסיבות הענין בפני מי שידון בבקשה זו.

           לפיכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים החל מיום 13.10.2007.

           ניתנה היום, ‏‏‏כ"ה תשרי, תשס"ח (7.10.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עע

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il